מחבר: יורם כץ

קולנוע "סטנפורד" בפאלו אלטו, קליפורניה, הוא דוגמא הוא דוגמא למה שניתן לעשות עם פיל לבן, אם חושבים באופן יצירתי.

בנוסף לבתי הקולנוע שהוקמו, היו תכניות רבות לבתי קולנוע שלא אושרו. המאמר סוקר שלושה מן המיוחדים שבהם.

קולנוע "נוף" בקריית שפרינצק היה הקולנוע השכונתי האחרון שנפתח בחיפה.

קולנוע "זיו" הכפיל את מספר בתי הקולנוע בשכונת נווה שאנן, אך פעל שנים ספורות בלבד.

"רון" המפואר, עם יצירות האמנות של עמנואל סלע, היה הקולנוע האחרון שנפתח בהדר הכרמל.

"חיפה" שהוקם ב-1961 הביא את בשורת הקולנוע לשכונת קריית אליעזר.

קולנוע "חן" שכן ב"בית מכבי" ברחוב שבתאי לוי, והיה הקולנוע האחרון בקבוצת אגד"ח.

קולנוע "תמר" ברחוב "הפועל" חי בקושי עשור אחד, אבל הותיר רושם בלתי נשכח על סצנת בתי הקולנוע של חיפה.

"מירון" שנפתח ב-1959 היה החצר האחורית של "עצמון", ובסוף ימיו זכה להיכנס לשם בדלת הקדמית.

קולנוע "דומינו" במרתף "בית קובלסקי" התחיל את דרכו כחבר באגד"ח, וסיים אותה במיתוג סינמטקי כ"קרן אור".