תודות
תודה לאיתמר רוטלוי, שבין תחביביו שמור מקום למחקר ההיסטוריה של חיפה, והוא השותף העיקרי באיסוף החומרים לכתבה שלפניכם.
תודה מיוחדת לגברת טֶנִי טוֹפָּלִיאָן ילידת ירושלים (1927), קרובה של המשפחה שהפעילה את הגן ובית הקולנוע. טני, המתגוררת מ-1938 בסמוך למתחם גן קָרֶקִין ההיסטורי ברחוב יפו, חלקה איתנו את סיפורו של הגן והקולנוע שלו.
קולנוע "אימפריאל" וגן קָרֶקִין
בתחילת שנות ה-30, שכר ארמני בשם קָרֶקִין טְשָלְקִיאָן מידי עזיז כיאט מתחם ברחוב יפו 108 בחיפה, והחל לפתח אותו.
במפה מאותה תקופה, מסומן המתחם בשם“Imperial Cinema”. הקולנוע היה חלק ממתחם של בית קפה, שהיה ידוע בשם "גן קָרֶקִין".
קָרֶקִין , אשתו זָבֶּל (איזבל) ואחותה אָזְנִיב, התגוררו במבנה קטן בפינה הדרום מזרחית של המתחם, שגבל ברחוב יפו, ושניתן עוד לראותו היום.
גן קָרֶקִין
קָרֶקִין גידר את המתחם. בסמוך לבית המשפחה הקים אולם משחקים, שהכיל ארבעה שולחנות ביליארד קטנים ואחד גדול.
בחלק המערבי של המתחם, פיזר קרקין שולחנות בין עצי פרי ההדר והדקלים שצמחו שם, ופתח בית קפה רחב ידיים.
היה זה בית קפה בסגנון בתי קפה הערביים שרווח בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, כמו "הגן המשמח" הזכור לטוב. הלקוחות שתו שם קפה ועישנו נרגילות.
בחלק המזרחי של השטח, בהמשך לבית המשפחה ואולם הביליארד, הוקם אולם קולנוע, שקרקין העניק לו את השם המלכותי "אימפריאל". היה זה קולנוע קייצי פתוח (לא מקורה), שהיה צמוד לבית הקפה.
הסרט הוקרן מתוך תא עץ קטן שניצב מאחורי אולם הביליארד, על מתקן גבוה דמוי מגדל שמירה, שהגישה אליו היתה דרך מדרגות עץ תלולות.
"אימפריאל" פתח את שעריו בתחילת שנות ה-1930. באותו זמן, פעלו כבר קולנוע "עין דור", ו"אמפי", ואליהם הצטרפו "הרצליה", "אביב", "הדר" ו"גן העיר", וב-1935, גם "אורה" ו"ארמון" שגימדו את כל מה שבא לפניהם.
בתחום התוכן, לא יכול היה "אימפריאל" להתחרות מול הענקים, וממילא, הוא התמקד בנישה של הקרנת סרטים ערבים לאוכלוסיה דוברת הערבית של חיפה, שהתרכזה בעיר התחתית.
רבים מהסרטים הובאו ממצרים, ומדי פעם נערכו שם גם הופעות של אמנים שחלקם הגיעו אף הם ממצריים.
קָרֶקִין עצמו נפטר במהלך שנות ה-1930, והגן הקרוי על שמו עבר לידיה של איזבל אשתו, שניהלה אותו יחד עם גיסתה וירג'ין, ואחיינה הֶרָנְד.
בשנת 1938, חשבה איזבל לשדרג את הקולנוע, ולצורך כך הגישה בקשה לעיריית חיפה. המבקשים הרשומים הם עזיז כיאט (הבעלים של הקרקע) והגברת גולוזיאן, אשתו של קָרֶקִין, שבחרה להירשם בשמה מלפני הנישואין.
הבקשה שנערכה ע"י האדריכל א. ה. פארס, מכילה תיאור מבנים קיימים במתחם ותוספות מוצעות, אך לא מומשה בסופו של דבר.
גן קרקין היה נקודת ציון ידועה בנוף החיפאי. ב-1940 הוא אף הופיע ברשימה שפורסמה ברדיו ירושלים, כנקודה שבה ממוקמת תחנת עזרה ראשונה.
ב-29.01.46, נקראו בעלי הקולנוע לסדר על ידי מהנדס העיר, שהצביע על כך שהרישיון להפעלת הקולנוע פקע כבר ב-1942, ובעקבות שינויי רגולציה בנושאי בטיחות, אש, חשמל וכו', נדרש הקולנוע להתאים את עצמו לתנאים החדשים, אחרת לא יחודש הרישיון.
ההתכתבויות נמשכו, ולא ברור אם הן הובילו לתוצאה כזאת או אחרת, אבל אז פרצה מלחמת השחרור, והקולנוע הפסיק את פעילותו.
הגן עצמו המשיך לפעול כבית קפה ומקום בילוי אל תוך שנות החמישים, אז הפך גם להיות אתר כינוסים מועדף של מפלגת מק"י (המפלגה הקומוניסטית הישראלית).
גן קרקין נסגר סופית ב-1953.
טֶנִי טוֹפָּלִיאָן
טני טוֹפליאן היא ישראלית ממוצא ארמני, שנולדה בירושלים ב-1927. בשנת 1931, עברה עם משפחתה לחיפה, ומשנת 1938, התגוררה בבית הסמוך למתחם גן קרקין, שם היא מתגוררת עד היום הזה. אמה של טני היתה בת דודתה של רעייתו של הֶרָנְד טְשָלְקִיאָן, ובילדותה, נהגה טני הקטנה להסתובב במתחם הגן.
גם היום, יותר מ-80 שנה אחר כך, זכרונה של טני צלול ובהיר, והיא זוכרת פרטים מדויקים מן המקום.
הגברת טופליאן שמחה לחלוק איתנו את סיפורו של גן קרקין והקולנוע שלו, ואפילו שרטטה לנו מזכרונה תרשים של המתחם.
סיפורה של טני, הסיפור יוצא הדופן של משפחת טופליאן, וסיפור הבית הטמפלרי בו מתגוררת המשפחה, ראויים ויזכו למאמר נפרד.
אנחנו רוצים להודות כאן שוב לטני, ולאחל לה עוד שנים ארוכות וטובות.
אל הקוראים
אנחנו משתדלים להקפיד על כיבוד זכויות יוצרים. אם יש בידיכם מידע על יוצרי הכרזות והמסמכים וצלמי התמונות שלא פורסם כאן, נשמח אם תשתפו אותנו, ולו כדי שנוכל לתת קרדיט ליוצרים.
המפה של יורם כץ איננה נכונה. המגרש של כיאט חולק לימים לשני מגרשים משולשים. הקולנוע כלל גם את המגרש המשולש בו פועלת כיום תחנת הדלק דור-אלון.
פרטי המפה תוקנו. תודה.