הקדמה
נולדתי בחיפה ב-1951, ומאז ועד תום שירותי הצבאי התגוררתי בבית שאותו בנתה משפחתי החל מ-1926, ברחוב הרצל 39, לימים לצד קולנוע "אורה".
בכתבות אלו אני מביא רשמים על מה שהתרחש ברחוב הרצל סמוך לקולנוע אורה, שהיה מוקד מרכזי בהווי של קהילת הדר הכרמל והעיר חיפה כולה דאז.
חגיגות הביכורים
בראשית שנות השלושים, יזמו מוסדות התנועה הציונית את חגיגת הבאת ביכורים בחיפה, ועל פי עיתון "דבר" מתאריך 14.6.1933, המגמה הייתה להביא אל העיר את "תפארת החקלאות והעבודה האצילה, פרי הגשמת חזון גאולת הקרקע".
יישובי עמק יזרעאל והמפרץ ובתי הספר החקלאיים גויסו להכנת עגלות מקושטות נושאות שלטים עם מיטב התוצרת ויבול המשקים, פינות החי והירק. כל עגלה נשאה גם את ילדי היישובים לבושי לבן ועטורי זרים.
אלפי אורחים הגיעו לעיר ויחד עם תושביה לבשו חג והתייצבו מבעוד מועד משני עבריו של רחוב הרצל להריע לתהלוכה הססגונית.
הצועדים על עגלותיהם, וגם הגמלים שהיו שם, התכנסו ליד אתר בית התעשייה בקצהו המזרחי של הרחוב, ומשם נעה התהלוכה לאורך רחוב הרצל המקושט בשערים חגיגיים שהוקמו במיוחד לכבוד המאורע. גם דיירי הרחוב תרמו לאווירת החג, קישטו את בתיהם ודאגו לפרוש שטיחים צבעוניים על מעקות מרפסותיהם.
התהלוכה סיימה את מהלכה בחצר הטכניון, שם, על במה מקושטת, עמד מנחם אוסישקין, יושב ראש הקרן הקיימת לישראל באותם ימים.
הוא בירך את הצועדים וקיבל בהוקרה את ביכוריהם, לא לפני ההופעה של בנות סטודיו אורנשטיין בתלבושת כמו תנכ"ית, שפצחו במסכת ריקודי קציר מלהיבה.
בתמונה למעלה ניתן לראות את ביתנו חד-הקומה בהרצל 39, ולידו הבית בהרצל 37 של שכנינו משפחת ריים, שהקפידו לקשט את מרפסותיהם בשטיחים צבעוניים.
בצד ימין בתמונה למעלה נראות מדרגות אורה המערביות (לפני בניית הקולנוע), שוועד הדר הכרמל השלים את בנייתן עד לרחוב החלוץ.
הייתה זאת הפקת ענק – יומיים של חגיגות, אירוע קהילתי עם ילדי העיר בחצר בית הספר הריאלי ותהלוכת הביכורים ברחוב הרצל, שהסתיימה בהבאת הביכורים לבמה בכניסה למבנה הטכניון (למעלה משמאל בקצה השביל)
בני משפחתי סיפרו שהחגיגה האמיתית של תושבי הדר התרחשה בתום הטקס, עת נפתח בחצר הטכניון "שוק ביכורים" שבו נמכרה כל התוצרת שהוצגה בתהלוכה. כל הכנסותיו של השוק נתרמו לקרן הקיימת לישראל.
בחג שבועות של ילדותי בשנות החמישים, היו ילדי הגנים, לבושי לבן ועטורי זרים, מביאים את קופות הקרן הקיימת שלהם לאולם בית מכבי אשר עמד בפינת הרחובות הרצל-בלפור (ונהרס מאוחר יותר לצורך השלמת חלקו השני של בית הקרנות).
על הבמה הגבוהה עמדה קופת קק"ל ענקית, שכדי להגיע לפתחה היה צורך לטפס על סולם ענק.
כל גן מסר בתורו ביראת קודש את קופתו הקטנה והגדושה לידי איש קק"ל שעמד בתחתית הבמה, וזה העבירה למי שעמד על הבמה וזה מסר אותה למי שעמד על הסולם, והוא זה שפתח את הקופסה הזעירה עלה מספר שלבים למרום הסולם, ורוקן את תוכנה – הפרוטות אותן תרמנו מדי יום שישי במשך שנה תמימה – אל תוך הקופה הענקית.
הטקס הזה הותיר רושם בל יימחה עליי ועל חבריי בני החמש בגן שושנה לוי שברחוב ירושלים 6.
מסוחררים מהחוויה יצאנו בהנחיית הגננת אל הרחוב בשירת :
"דונם פה ודונם שם
רגב אחר רגב
כך נפדה אדמת העם
מצפון עד נגב.
יש לה ספר הזהב
לקרן הקיימת
כל דבר גדול ורב
היא מיד רושמת"
(יהושע פרידמן)
הבור של אורה
על אף ששכונת הדר הכרמל הייתה בבניינה באותם השנים, אי אפשר היה להתעלם במסע התהלוכה מהמגרש הגדול והריק ברחוב הרצל, שהיה סוג של מטרד.
היה זה מגרש חד-שיפוע, מבותר ומחורץ מסימני הזרמים של גשמי החורף, מכוסה בצמחיית בר ובעצי זית עתיקי יומין אחדים ולא מעט פסולת בניין וערמות אשפה. המגרש כונה על ידי תושבי הדר שמנו אז כתשעת אלפים נפש, "הבור". לימים ייבנה שם קולנוע "אורה" והוא יכונה "הבור של אורה".
לבני דודי, שהיו ילדים באותה העת, שימש הבור על נפלאותיו ועל מסתוריו מגרש משחקים מרתק וקסום.
בתמונה למעלה, ניתן לראות את ה"בור של אורה" במלוא הדרו מכיוון רחוב החלוץ, ואת תהלוכת הביכורים של אותה שנה. מימין נראה גב ביתנו בן הקומתיים באותה העת, ולצידו המדרגות המאולתרות שהניחו בני משפחתי, ואשר שימשו לימים תשתית למעבר המדרגות המערבי של אורה. (משמאל, הרצל 40 עם המגדל המחודד)
גליה בר אור מצטטת במחקרה מ-2019 את מה שנאמר בטקס פתיחת הקולנוע בדצמבר 1935 בדבר אנחת הרווחה של תושבי השכונה עם בניית קולנוע אורה וחיסולו של "הבור": "מאמצינו המשותפים אפשרו את הקמת בניין זה, היפה ביותר בלב הדר הכרמל, על חלקת אדמה שוממה, אשר רק לפני שנה הייתה לאבן נגף לכל עובר"
תודות
תודות והוקרה לגורמים שבאדיבותם התאפשרה הצגת הצילומים, האיורים והמפות במאמר זה: סטודיו אורית חן צדוק, ארכיון העיר חיפה, אוספי הארכיון הציוני המרכזי, ירושלים, עו"ד אילן גולדברג, ארכיון הצילומים של קק"ל. משפחות – כספי גרינפילד, זילברגבר, ארנון, סולוביצי'ק. על ההשראה והמחקר תודה ליורם כץ, גליה בר אור, יגאל גרייבר והעמותה לתולדות חיפה. על העריכה לאביטל אלוני.
חלק מבעלי זכויות היוצרים של התמונות שפורסמו במאמר זה לא אותרו לצערנו, גם לאחר מאמצים שעשינו כדי למצוא אותם. הם אינם ידועים ועל כן לא ניתן להם קרדיט בצד התמונות. בעלי הזכויות הנ"ל ו/או כל היודע פרטים עליהם מוזמן לפנות לאבינועם כספי גרינפילד במייל המצ"ב לשם הוספת קרדיט או לבקש כי התמונה תוסר avinoam@pcr.co.il
הסטוריה לשמה
כמה טוב נעים ומענין לקרוא ולראות מקומות מעירי לפני שנולדתי. אני אוהבת את חיפה בכל ליבי. נולדתי כאן ואת כל חיי עברתי בה וגם אמות כאן. אני בת 85 ואת כל חיי חייתי כאן. חיפה נשמתי וכל אהבתי.