קולנוע "אוריון" נפתח באפריל 1947, ברחוב הרצליה 13, והסרט הראשון שהוקרן בו היה "הליצנים".
ביוני אותה שנה, הגיע הקיץ הארץ ישראלי הלוהט לביקור, והנהלת הקולנוע הזדרזה לשגר הודעה חשובה לעיתונות בה נאמר:
| קולנוע "אוריון" חיפה הודעה חשובה: מכונות האיורור הגיעו, ובחלקן הורכבו ופועלות כבר! |
בהמשך המודעה, הוזמן הקהל לצפות בסרט הרוסי "ואניה", עם שלוש הצגות בכל יום (5-7-9), ושתי הצגות במוצ"ש, והובטח לו גם יומן חדשות בו יוצג ד"ר אבא הילל סילבר נואם בפני המושב המיוחד של עצרת או"ם.
הבעלים – משלושה יוצא אחד
בעלי המקום בשנות הפתיחה היו יעקב אפרתי ויעקב שון, ועובדי הקולנוע (הסדרנים והקופאים), כמקובל באותם ימים, היו נכי מלחמת השחרור, שקיבלו עדיפות בקבלה למקומות עבודה.
כעבור מספר שנים, הצטרף לשותפות יעקב נוסף – יעקב פלדמן.
פלדמן הגיע לישראל אחרי המלחמה מברושטין שבפולין. תחילה התפרנס כקצב בתל חנן, אחר כך החל לגשש את דרכו בעולם העסקים, ומצא את עצמו בעסקי הקולנוע.
הקולנוע לא סיפק כנראה פרנסה מספקת לשלושה, ועם הזמן, הידרדרו היחסים בין השותפים. האשמות החלו להיזרק באוויר, והאוירה הפכה קשה.
איציק פלדמן, אחד מבניו של יעקב, שכבר כילד עזר בעבודות שונות בקולנוע, מספר שבאחד הימים שמע קולות קשים של מריבות וצעקות במשרדי הקולנוע.
המריבה הגיעה בסופו של דבר לתגרת ידיים, ובאותו יום חזר יעקב פלדמן פצוע לביתו, ואשתו חבשה את ראשו המדמם. "תראה מה עשו לי" אמר לבנו.
הסכסוך התגלגל לפתחם של בתי המשפט, והגיע לבסוף עד לבית המשפט העליון. בסופו של דבר, קנה יעקב פלדמן את חלקם של השותפים האחרים, ומתחילת שנות השישים היה הקולנוע בבעלותו ובניהולו הבלעדי.
התחלה חדשה
הסרט הראשון תחת הבעלות החדשה היה "עלילותיו של יאסון" שהוקרן ב 1964.
הייתה זאת פתיחה אדירה.
גילוי אישי: ראיתי את הסרט הזה כילד בן עשר, והוא השאיר עליי רושם אדיר. היו שם זאוס והרה, יצורי ענק מיתולוגיים, צבאות של שלדים, פעלולים מכל הבא ליד, ומה לא. הסרט הזה סיפק לי חומר ללא מעט חלומות מסויטים, ואני זוכר תמונות ממנו עד היום.
הקולנוע המשיך למתג את עצמו כביתם של סרטי פעולה מסוגים שונים – "טרזן", "מצ'יסטה", "קינג קונג נגד גודזילה", "הרקולס נגד אורסוס", סרטי קראטה ודומיהם.
כדי לתת קצת ארומה של איכות, הוצגו מדי פעם, לצד סרטי פעולה, גם סרטים כמו "מעיין הבתולים" הקלאסי של ברגמן, סרט ערבי בשם "יסמין", שמשום מה מצא חן בעיני יעקב פלדמן, ומדי פעם גם סרטים "גדולים", כמו "ספרטקוס" – בדרך כלל מספר שנים אחרי שסיימו להופיע בבתי הקולנוע ה"נחשבים".
הקולנוע עבד בדרך כלל עם מפיצים פרטיים קטנים, אבל פלדמן הצליח לקשור קשרים גם עם המפיצים האמריקאים, שבדרך כלל עבדו מול בתי הקולנוע ה"גדולים", וכך הגיעו מדי פעם גם סרטים אחרים עם כוכבים כאלביס פרסלי, וג'ון וויין ("אומץ אמיתי").
ה"א" שבאגד"ח
בשלב מוקדם, גילה הבעלים שניתן לייצר הכנסה מהצגות יומיות, והקולנוע החל להקרין סרטים משעות הבוקר ברצף.
זה היה המקום האידיאלי לתלמידים משועממים בבתי הספר בהדר לברוח אליו, ולמנהלים עצבנים לחפש בו את תלמידיהם הנעדרים.
"אוריון" ביסס את מקומו כקולנוע המוביל בקבוצת בתי הקולנוע שזכו בפי הנוער לכנוי 'אגד"ח' ("אוריון", "גלאור", "דומינו" ו"חן"), ושהביאה לעיר את בשורת ההצגות היומיות על סרטי הפעולה שלהן.
בימי החופשות מבית הספר, משכו אליהן ההצגות היומיות הללו את הילדים. ניתן היה להיכנס לקולנוע ב-10 בבוקר ולצאת אחר הצהריים אחרי צפייה במספר הקרנות ברצף, בלפחות שני סרטים שונים.
בין ההצגות אפשר היה לעבור את הכביש, לקנות מנת פלאפל טעימה ב"פלאפל אוריון" שממול (בבעלותו של חסן בוסתוני, חלוצה הקטלני וקורע הרשתות של מכבי חיפה), ולקרוא לה ארוחת צהריים.
חוויה ושמה "אוריון"
הקהל היה בדרך כלל צעיר ומשוחרר, ובמקום שררה אווירה חופשית ואנרכיסטית משהו.
רצפת הקולנוע היתה משופעת למדי, והפרועים שבין הצופים נהגו לנצל זאת כדי לגלגל בקבוקי שתייה ריקים מזכוכית במעבר, ממעלה אחת השורות האחרונות ועד לקדמת הקולנוע, מה שיצר צליל ייחודי, שהיה מזוהה יותר מכל עם חווית הצפייה הבלעדית של קולנוע "אוריון".
מאפיין אחר של הקולנוע היו המסטיקים שנס ליחם (וגם טעמם), שהיו מודבקים לחלק התחתון של כסאות העץ.
עוד תופעה יוצאת דופן וייחודית ל"אוריון" הייתה חנות הבולים הקטנה שהתמקמה, באופן תמוה, במבנה גרם המדרגות שהוביל אל הקולנוע.
עסק משפחתי
הקולנוע היה עסק משפחתי, וילדי משפחת פלדמן מילאו בו מגיל צעיר תפקידים שונים ומגוונים. הם היו קופאים, סדרנים וגם אחראים לניקיון.
כאשר בגר, הופקדו בידיו של איציק פלדמן פעילויות השיווק, שכללו פרסום תמונות בתיבות הזכוכית מחוץ לקולנוע, ועל לוחות דיקט גדולים שפוזרו בבתי עסק, בעיקר ברחוב הנביאים.
בתמורה, קיבלו בעלי העסקים, כרטיסי הזמנה לסרטים.
יעקב פלדמן, שהיה השליט הבלעדי והכל יכול, ניהל את העסק ביד רמה, והקפיד לקחת החלטות חשובות בעצמו.
ב-1970, החליט פלדמן לשפר את חזות הקולנוע, ולקח על עצמו את תפקיד המעצב.
מספר איציק:
| השיפוץ התבצע בחופשת אחד החגים. ביום שלמחרת הגעתי לקולנוע וחשכו עיניי. החלק התחתון, באיזור הקופות, התהדר באריחי חרסינה חדשים ולבנים של שירותים, עם פס שחור מעליהם. בעיניי זה נראה גועל נפש, אבל אדון פלדמן החליט, וזה מה שהיה… |
ניסוי וטעייה
ב-1966, מצאה חן בעיני פלדמן הקומדיה הבריטית השנונה "סמוך על המרגלים" ("Carry on spying"), והוא החליט להקרין את הסרט בחופשת חג סוכות של אותה שנה.
ההבטחה הגדולה הייתה לכישלון מהדהד ("מי יבוא לראות קומדיה ב'אוריון'?" צוחק איציק פלדמן ממרחק של כמעט 60 שנים).
הלקח נלמד, ו"אוריון" לא הימר יותר על קומדיות.
באמצע שנות השישים, בימי השיא של הקולנוע, היה המקום צר מלהכיל את הביקוש הרב, ופלדמן הממולח התחיל למכור גם כרטיסי עמידה, במחיר זהה לזה של כרטיס ישיבה. אנשים שילמו כדי לעמוד במעברים או לשבת על המדרגות, וכולם, כולל הבעלים, היו מרוצים מאוד מן הסידור הזה.
אדי
תופעה שהייתה ללהיט בינלאומי, וש"אוריון" זיהה בזמן היה אדי קונסטנטין.
קונסטנטין היה זמר ושחקן קולנוע יהודי, שנולד בארצות הברית בשם אדוארד קונסטנטינובסקי ועבר לצרפת, שם הפך לבן טיפוחיה של הזמרת אדית פיאף. הוא בנה לעצמו קרירה של זמר, וגם זכה למעמד של כוכב קולנוע.
משנות החמישים, היה קונסטנטין מזוהה יותר מכל עם דמותו של למי קושן, הבלש הקשוח המפעיל את מוחו החריף ובעיקר את אגרופי הפלדה שלו במלחמתו בנבלים, וכל זאת בנימה משועשעת ותוך שהוא מוקף נשים יפות.
קראטה לנוער
כוכב סרטי פעולה מסוג אחר היה ברוס לי.
"ברוס לי איש הזעם" (1972) היה שובר קופות גדול, שהפך את סרטי הקראטה לטרנד ענק. "איש הזעם" הקפיץ את מספר המבקרים בקולנוע לקרוב ל 13,000 בשבוע, וסלל את הדרך להקרנת סרטי קראטה נוספים.
בהשראת ברוס לי, הגה איציק פלדמן, מכיסא איש השיווק של הקולנוע, רעיון מבריק לקידום מכירות.
"כתבתי גלויות למנהלי הקייטנות של החופש הגדול," הוא מספר, "והצעתי להם להביא את הילדים לצפות בסרט קראטה בקולנוע. זה עבד, ופעמיים שלוש כבר הגיעו קבוצות ילדים לצפות בסרט. אבל אז קיבלנו מכתב מנומס מהמועצה לביקורת סרטים בנוסח 'הננו להזכירכם שסרטי הקראטה מוגבלים לגיל 16 ומעלה', ובזה נסתם הגולל על מקור ההכנסה הזה."
אכזבה בספגטי
"אוריון" ניסה, בדרכו הצנועה, גם לקפוץ על עגלת מערבוני הספגטי, וכמעט שזכה שם בכל הקופה.
ב-1970, פנה אל יעקב פלדמן אחד המפיצים הפרטיים איתם עבד, והעביר לו כרזת סרט גדולה שבה כיכבו שני שחקנים בשם באד ספנסר וטרנס היל (שני שחקנים איטלקיים, ששמותיהם המקוריים היו קרלו פדרסולי ומריו גיוטי) בסרט שהוא בחר לקרוא לו "האדיש".
פלדמן, שזיהה מיד את הפוטנציאל, מיהר לאמץ את המתנה שנפלה בחיקו, אבל אז נכונה לו אכזבה גדולה. ברגע האמת, הסתבר שהמפיץ העביר את הסרט למפיץ קולנוע אחר, שמצידו העביר אותו לקולנוע "עצמון".
הסרט היה ללהיט ענק, בשם "קוראים לי טריניטי" שחרך את המסכים בארץ במשך 24 שבועות רצופים, ול"אוריון" נשאר רק ללקק את הפצעים.
"אבל," מתנחם איציק פלדמן ממרחק השנים, "אם זה היה מגיע ל'אוריון', זה לא היה מחזיק יותר משלושה שבועות."
"אתה מבין," הוא מסביר, "הקהל שהלך ל'עצמון', הוא לא הקהל של 'אוריון', וזה כל הסיפור. גם ב'מאי' באותה תקופה בערך הוקרן 'סרטנה', עוד מערבון ספגטי שהתאים גם ל'אוריון', אבל 'מאי', זה קלאסה, וזה קהל אחר…"
והוא כמובן צודק. מיתוג הוא שם המשחק.
רשימה אקראית של סרטים שהוקרנו ב"אוריון"
- אפריל 1947: "הליצנים"
- ספטמבר 1947: "הקאובוי והגברת" עם גרי קופר
- נובמבר 1947: "תמונתו של דוריאן גריי" עם ג'ורג' סנדרס
- אוקטובר 1948: "הלב הבודד" עם קרי גרנט
- מאי 1949: "קזנובה"
- אוקטובר 1949: "שיר השירים"
- מאי 1950: "ילדי הפקר (מצחצחי נעליים)"
- נובמבר 1950: "כלה הייתי ממין זכר"
- יולי 1951: "שדרות סנסט"
- אפריל 1953: "הפליט" עם דגלס פיירבנקס
- מרץ 1954: "נסיך הפירטים"
- אפריל 1954 – "אלף לילה ולילה" – עם קורנל ווילד
- מאי 1955 – "רומיאו ויוליה"
- אוקטובר 1955 – "נירון עריץ רומא"
- אפריל 1956: "לגהינום וחזרה" עם אודי מרפי
- נובמבר 1956: "הכובש הגדול" עם ג'ון וויין וסוזן הייוורד
- אפריל 1957: "פולי ברג'ר" עם אדי קונסטנטין
- דצמבר 1960: "הרקולס בכבלים"
- ספטמבר 1962: "עולם ללא חרטה"
- יוני 1963: "היפהפיה והחיה"
- אוגוסט 1963: "הרקולס כובש האטלנטיס"
- נובמבר 1963:"תותחים עם שחר" עם צ'רלטון הסטון
- ינואר 1964:" "ד"ר נו" עם שון קונרי
- פברואר 1964: "7 גיבורי עולם"
- מרץ 1964: "קינג קונג נגד גודזילה"
- אוגוסט 1964: "הרקולס מלך הגיבורים"
- יולי 1964: "מאדי כולם רועדים" עם אדי קונסטנטין
- מרץ 1965: "הרקולס שמשון ואוליסס"
- אפריל 1965: "דודנים מתנשקים" עם אלביס פרסלי
- מרץ 1966: "הרקולס נגד הגודזילה"
- יולי 1966: "הרקולס נגד אנשי הירח"
- יולי 1969: "קינג קונג נגד ד"ר הו"
- ספטמבר 1970: "רומא נוסח שיקגו"
- ספטמבר 1971: "הרקולס ומלכת לידיה"
- מרץ 1976: "ערומים בשלג"
- מרץ 1976: "הרקולס הסיני" עם קלוד ון דאם
- יולי 1977: "2 פילגשים לגבר"
- יוני 1978: "הרצח המדומה"
- מרץ 1979: "אהבה בשלשות"
- אוקטובר 1979: "עמנואל במגדל התשוקות"
- דצמבר 1979: "ברוס לי נגד סופרמן"
- יולי 1980: "נקמת הסקס"
- פברואר 1982: "תשוקות האסירות"
- נובמבר 1983:"תחתונים אדומים"
- מאי 1984: "קזנובה"
- ספטמבר 1988: "נשים בגהינום"
ספר הספרים
לקראת סוף הראיון שקיימתי עם איציק פלדמן, שלף איציק מסמך מעניין ששופך אור על השתלשלות העניינים ב"אוריון" משנות השבעים ועד שנות התשעים.
המסמך מתעד ברמה שבועית את הסרטים שהוצגו בקולנוע, ואת מספר המבקרים (לפעמים רק ההכנסות) באותו שבוע, מעין גיליון EXCEL ידני של השנים ההם.
דפי הספר מספרים סיפור, אך מסתבר שגם לספר עצמו יש סיפור משלו.
"אשתי היא בת למשפחה ירושלמית," מספר איציק, "באחד הביקורים שלנו בירושלים, ביקרנו אצל דודתה, ושם ראיתי את הספר הזה. היו שם כמה דפים כתובים, ושאר הדפים היו לבנים וריקים. חשבתי לעצמי שהספר הזה יתאים לי לנהל רישום של ההתנהלות השבועית בקולנוע. את הדפים הכתובים השלכתי לפח, והשתמשתי בספר כדי לבצע מעקב שבועי על הסרטים שהוקרנו בקולנוע.
"לימים הסתבר לי שלמשפחת אשתי היה מלון בירושלים, ושזה היה ספר המבקרים שלו. כאשר חקרתי מעט, גיליתי שבמלון הזה, התארח גם הרצל. ייתכן שבין הדפים שתלשתי וזרקתי היו גם דברים שכתב הרצל… נשאר לי רק לתפוס את הראש בידיים." (י.כ. – מדובר, כנראה, במלון "קמיניץ", בו התארח בנימין זאב הרצל בביקורו בארץ בסוף אוקטובר 1898, אחרי שפגש את הקיסר וילהלם הראשון).
מסרטי פעולה לסרטי סקס
הספר עצמו מספק זוית ראייה מרתקת על ההיסטוריה של הקולנוע, וניתן לראות כיצד, בלחץ האילוצים הכלכליים, הוא משנה את אופיו לאורך השנים.
להלן מספר עמודים שמספרים סיפור.
בעמוד שמתאר את הרבעון הראשון של 1971, ניתן לראות שהקולנוע שומר כמעט לחלוטין על המיתוג שלו כבית של סרטי פעולה.
המגמה הזאת נשמרת למדי גם ב-1972.
גם ב- 1973 יש רוב מוצק לסרטי הפעולה. ראוי לציון "ברוס לי איש הזעם", עם מספר שיא של מבקרים, שחלקם גם שילמו על "כרטיס עמידה".
ב-1974, התחיל שינוי משמעותי, כאשר סרטי הפעולה הפכו למיעוט והקולנוע הציג בעיקר סרטי סקס.
מכאן ואילך, הלך "אוריון" וקיבל מיתוג של קולנוע שמציג כמעט אך ורק סרטי סקס, מיתוג שנשמר בזיכרון הקולקטיבי עד היום.
מבט במספרים שבספר מספק גם הצצה להידרדרות העסקית שהייתה משותפת לכל בתי הקולנוע השכונתיים בעשורים האחרונים של המאה ה-20.
ההכנסות הלכו וקטנו. פלדמן הזקן הסתגר בקולנוע והפך אותו למבצרו. הוא נשאר כמעט ללא עובדים וניסה לעשות הכל בעצמו עם קצת עזרה מילדיו, כדי להוציא מעט מים מן הסלע.
הילדים כבר הבינו היטב לאן כל זה הולך. בשנת 1993, החליט איציק, שראה את דמדומי השקיעה של הקולנוע, לצאת להרפתקה עסקית חדשה, ופתח עסק חדש שפלירטט עם המתחרה המושבע של הקולנוע – ספריית השכרה לקלטות וידיאו.
הקולנוע נסגר ב-1996. אחר כך נהרס לחלוטין, ועל חורבותיו נבנה חניון.
"פלאפל אוריון", מעבר לכביש, שעדיין מוכר את אותה מנת פלאפל טעימה, הוא השריד היחיד מימי הזוהר של "אוריון"
אל הקוראים
אנחנו משתדלים להקפיד על כיבוד זכויות יוצרים. אם יש בידיכם מידע על יוצרי הכרזות והמסמכים וצלמי התמונות שלא פורסם כאן, נשמח אם תשתפו אותנו, ולו כדי שנוכל לתת קרדיט ליוצרים.
עם פתיחת הקולנוע, היינו ״ מוותרים” על שיעורים בהריאלי בימי ששי אחה״צ, ורצים אל אוריון לתפוס שני סרטים במחיר כרטיס אחד. היו זמנים… המדובר הוא בשנות 1947-50.
אם אני זוכר נכון, ראיתי בקולנוע אויון את סרט הג'יימס בונד הראשון דר נו
סביר מאוד.
סרטים שהוקרנו באוריון
הרקולס נגד רומא
הרקולס נגד הטיטאנים מבבילוניה
האיש בעל יד הזהב
סנדוקאן
אדי קונסטנטין נגד הפ.ב.אי.
הרקולס שמשון ויוליסס.
זורו
7 גיבורי הזהב
ג'רי קוטון במבצע אורגן
סוכן 077
שאול המלך
אלביס פרסלי דודנים מתחתנים
תודה .
העשרתי קצת את רשימת הסרטים.