הספר "ימים של גאולה" לוקח אתכם למסע אל ילדות בחיפה של שנות ה-50 וה-60. בקנייה באתר: 50 ש"ח באיסוף עצמי, 70 ש"ח במשלוח.

פרק 20 • קולנוע "במה"\"הוד"\"שביט"

קולנוע "שביט" • איור: ד"ר דוד בראון
קולנוע "שביט" • איור: ד"ר דוד בראון

בתי הקולנוע השכונתיים של חיפה

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

תודות לאיתמר רוטלוי על תרומתו החשובה לפרק זה.

בראשית

חלוצי ההתישבות על הכרמל היו הגרמנים הטמפלרים שהקימו את "כרמלהיים" במרכז הכרמל של ימינו. הראשון שבנה שם את ביתו (1890) היה פריץ קלר, סגן הקונסול הגרמני, ומנכבדי הקהילה הטמפלרית.

כרמלהיים (1907) • צלם לא ידוע
כרמלהיים (1907) • צלם לא ידוע

כ-500 מטר דרומית מביתו של קלר, עמד שטח בּוּר ששימש רועים מזדמנים, ובו בור מים.

בור המים בתצ"א (1918) מול מפה מ-2013 • המפה באדיבות המרכז למיפוי ישראל
בור המים בתצ"א (1918) מול מפה מ-2013 • המפה באדיבות המרכז למיפוי ישראל

בסוף 1918, הושלמו עסקאות רכישה של אלפי דונמים על הכרמל על ידי חברות ההתיישבות (הבנק הציוני וחברת הכשרת היישוב).

על המפה

ב-1923 יישם האדריכל ריכרד קאופמן, את עקרונותיו של פטריק גדס ל'עיר גנים' בתכנון שכונות הר הכרמל, כפי שעשה קודם לכן בהדר הכרמל. תכניתו הציגה לראשונה את ה"משולש" של שדרות מוריה ורחוב הספורט .

מפת תכנון הכרמל המרכזי (1923) • אוסף האדריכל ריכרד קאופמן • ארכיון התמונות ע"ש שושנה ואשר הלוי, יד יצחק בן-צבי
מפת תכנון הכרמל המרכזי (1923) • אוסף האדריכל ריכרד קאופמן • ארכיון התמונות ע"ש שושנה ואשר הלוי, יד יצחק בן-צבי

ב-1937, כבר עמדו על צלע המשולש בציר מוריה הבית ברחוב מוריה 31 ובית הדירות שבנה נחום אפשטיין במוריה 35, ששילב גם קומת מסחר. בית אפשטיין היה מבנה נאה דמוי אניה, עם מרפסות ארוכות ומעוגלות.

בזמן כתיבת שורות אלה, שני המבנים עדיין עומדים ומתפקדים.

בית אפשטיין בשדרות מוריה 35 • מתוך שילוט של עיריית חיפה במקום
בית אפשטיין בשדרות מוריה 35 • מתוך שילוט של עיריית חיפה במקום
מפת משולש הרחובות (מוריה-הספורט-פייגין של היום) מ-1937 מול מפה מ-2013 • המפות באדיבות המרכז למיפוי ישראל
מפת משולש הרחובות (מוריה-הספורט-פייגין של היום) מ-1937 מול מפה מ-2013 • המפות באדיבות המרכז למיפוי ישראל

בשדה הבור שמאחורי ביתו, טיפח אפשטיין גינה רחבה ונאה, לאורך הדרך היורדת ממוריה, שזכתה לשם "רחוב הספורט".

רחוב הספורט והגינה של אפשטיין בתצ"א של הר הכרמל מתחילת שנות ה-1940 • הארכיון הציוני • Harvard University, Judaica Division. Widener Library. Harvard College Library
רחוב הספורט והגינה של אפשטיין בתצ"א של הר הכרמל מתחילת שנות ה-1940 • הארכיון הציוני • Harvard University, Judaica Division. Widener Library. Harvard College Library
רחוב הספורט והגינה של אפשטיין (פרט) בתצ"א של הר הכרמל מתחילת שנות ה-1940 • הארכיון הציוני • Harvard University, Judaica Division. Widener Library. Harvard College Library
רחוב הספורט והגינה של אפשטיין (פרט) בתצ"א של הר הכרמל מתחילת שנות ה-1940 • הארכיון הציוני • Harvard University, Judaica Division. Widener Library. Harvard College Library

עד קום המדינה, היה אזור מרכז הכרמל מעין אוטונומיה, שעניניה נוהלו ע"י אגודת תושבים בשם "ועד הר הכרמל" שבהמשך נרשמה כעמותה.

את החלקה ברחוב הספורט, בה הוקם בהמשך בית הקולנוע, קיבלה העמותה בתנאים נוחים מ"הכשרת הישוב" – חברה של ההסתדרות הציונית. החלקה יועדה להקמת מבנה ציבור לתועלת הקהילה. דובר על אופציות שונות כמו גן טיולים, בריכה, או "בית עם".

עם קום המדינה,תפסה העירייה את האחריות על האזור. העמותה התרוקנה במידה רבה מתוכן, אך עדיין החזיקה בנכסים שביניהם החלקה המדוברת.

אתר קולנוע ""במה"\"הוד"\שביט" (2023) • המפה באדיבות המרכז למיפוי ישראל
אתר קולנוע ""במה"\"הוד"\שביט" (2023) • המפה באדיבות המרכז למיפוי ישראל

"במה"

אחרי דיונים, החליט הועד להשיק פרויקט יומרני יותר מ"בית עם" קטן, ובחר להקים אמפיתיאטרון פתוח, שישמש למופעים ופעילות תרבות.

ב-1946, החלו עבודות בשטח לבניית האמפיתיאטרון, לפי תכנית של האדריכלים וינרויב ומנספלד.

"במה" בתחילת העבודות בתצ"א של הר הכרמל (1946) • הארכיון הציוני • Harvard University, Judaica Division. Widener Library. Harvard College Library
"במה" בתחילת העבודות בתצ"א של הר הכרמל (1946) • הארכיון הציוני • Harvard University, Judaica Division. Widener Library. Harvard College Library

ב-1948, הושלם האמפיתיאטרון, בהשקעה של 25,000 לא"י, וקיבל את השם "במה". היו בו 820 מקומות ישיבה, והוא נועד לארח הצגות ומופעים. ועד הר הכרמל השיג רישיון להקרנת סרטים במקום, וכאשר, בשנת 1948, נפתח האמפיתיאטרון לקהל, הוא תפקד גם כקולנוע.

רישיון הפעלה (ארעי, ל-6 ימים) ל"במה" כקולנוע פתוח ( 1948) • ארכיון ועד הר הכרמל
רישיון הפעלה (ארעי, ל-6 ימים) ל"במה" כקולנוע פתוח ( 1948) • ארכיון ועד הר הכרמל
"במה" (1949) • צלם לא ידוע
"במה" (1949) • צלם לא ידוע

את "במה" הפעילה וניהלה קבוצת שותפים, שכללה את האחים יעקב, אורי ואוסקר אקרט, ואת גיסם משה בירמן. אותה קבוצה הפעילה באותם שנים גם את "קולנוע מוריה", עוד נכס של ועד הר הכרמל.

ב-30/06/1948, נפתח האמפיתיאטרון "במה", בהצגת בכורה של המחזה "הוא הלך בשדות" של התיאטרון הקאמרי.

המקום שימש גם במה לויכוחים פומביים על נושאים ציבוריים כמו "החייל והאזרח" שהתקיים ב-03/09/1948, ואף אירח מספר קונצרטים. בימי העצמאות הראשונים נפתח החג על הכרמל בעצרת עם וקונצרטים במקום.

שיפוצים

בסוף 1948, הופסקה פעילות הקולנוע למשך מספר חודשים, בהם שופץ המקום.

"במה" המחודש נפתח ב 30/07/1949. בפתיחה החגיגית הוצג בבכורה ארצית הסרט "מוסיקה לנצח" (“I’ve Always Loved You”), הפקה איכותית ויקרה מ-1946.

פתיחת קולנוע "במה" המחודש • מודעה ב"מעריב" 28/07/1949
פתיחת קולנוע "במה" המחודש • מודעה ב"מעריב" 28/07/1949

אך הקולנוע זכה להצלחה חלקית בלבד. עם הזמן התברר כי הלחות שעל הכרמל אינה מיטיבה עם קולנוע פתוח, וגם אינה סביבה נוחה לקיום הצגות ומופעים.

מעיון בעיתוני התקופה, נראה ש"במה" פעל עד סוף 1952.

רשימה אקראית של סרטים ומופעים שעלו ב"במה"

  • יולי 1948: תיאטרון "המטאטא" בהצגה "זהירות מרביצים"
  • אוגוסט 1948: "הוד מעלתה המשרתת" עם פרנק סינטרה
  • ספטמבר 1948: "האיש באפור" עם ג'יימס מייסון
  • אוקטובר 1948: "זה קרה בברוקלין" עם פרנק סינטרה
  • יולי 1949: "מוסיקה לנצח"
  • אוקטובר 1949: "מלחמת המוסיקה"
  • אוגוסט 1950: תיאטרון "הקאמרי" בהצגות הילולת רפאים" ו"רביזור"
  • יוני 1952: קונצרט מוקלט  
  • אוגוסט 1952: קונצרט כלי נשיפה של "קול ישראל"

"הוד"

ב-1958 התארגנה קבוצת שותפים כדי להחזיק בקולנוע ולהפעילו, והחלו עבודות להפיכתו לאולם סגור עם כ-1,200 מקומות ישיבה, שיתאים להופעות תזמורת ותיאטרון.

במוצ"ש  16/09/1961 נערכה הפתיחה החגיגית של הקולנוע החדש, שנקרא "הוד" עם הסרט "המסע הנפלא".

פתיחת קולנוע "הוד" • מודעה בעיתון "הבקר" 15/09/1961
פתיחת קולנוע "הוד" • מודעה בעיתון "הבקר" 15/09/1961

המקום הותאם להופעות תזמורת ותיאטרון, ובהמשך אירח הצגות של "הקאמרי", "הבימה" ו"אהל", את להקת "התרנגולים" ורבים אחרים.

אך גם בגלגולו החדש נחל הקולנוע כישלון מסחרי. הקהל הרחב מיעט להגיע, וההנהלה התבססה על מכירת מופעים לוועדי עובדים. ההפסדים הלכו ונערמו, ושלוש שנים הספיקו לשותפים להבין שאין ביכולתם להמשיך.

שמואל לייבמן, אחד השותפים, הפסיד כמעט את כל רכושו בעסקה הכושלת הזאת, וכדי להתפרנס, פתח בקריירה חדשה כעובד במזנון ה"כרמלית" בתחנת רחוב הנביאים.

רשימה אקראית של סרטים ומופעים שעלו ב"הוד"

  • ספטמבר 1961: "נערה לכל המסיבות" עם רוברט טיילור
  • דצמבר 1961: "המעגל התשיעי"
  • ינואר 1962: "פוליאנה" עם היילי מילס, "חטא על סף ביתך" עם מרילין מונרו, "המרד על הקיין" עם המפרי בוגארט
  • פברואר 1962: תיאטרון "הבימה": "ג'יג'י", "חופי הכרך" עם מרלון ברנדו
  • מרץ 1962: "האיש מהוונה" עם אלק גינס
  • אפריל 1962: "7 כלות ל-7 אחים"
  • יוני 1962: "גברת מרפל"
  • אוגוסט 1962: "ספרטקוס" עם קירק דוגלס
  • אוקטובר 1962: תיאטרון "הבימה" – "דירה להשכיר"
  • דצמבר 1962: תיאטרון "האופרטה" – "ביידרה"
  • דצמבר 1962: "האופרה לילדים של עמק הירדן – "מה טוב יחדיו"
  • פברואר 1963: תיאטרון "האופרטה" – "פרח של הוואי"
  • מרץ 1963: "מרקו פולו"
  • ספטמבר 1963: "התמימים"
  • דצמבר 1963: תיאטרון "קאמרי" – "המיליונרית"
  • ינואר 1964: "האוזן הפרטית והעין הציבורית" – תיאטרון פיטר פריי
  • מרץ 1964: תיאטרון "אהל" – "הכתובה"

ליאון סטרוטי

המקום התעורר לחיים חדשים בנובמבר 1963, כאשר עבר קולנוע "הוד" לידי חברת "עולה חדש" של היזם ליאון סטרוטי מקריית אתא (אז "כפר אתא").

סטרוטי, שבנה את שיכון הבולגרים ושכונת הבלוקונים בכפר אתא, היה שוחר תרבות, שאהב מוסיקה קלאסית, קולנוע ותיאטרון, ואף שלח ידו בכתיבת מחזות. הוא בנה את קולנוע "שביט" בכפר אתא, ואת קולנוע "ניצן" בקרית ים.

"שביט" על הכרמל

הפרויקט הגדול הבא של סטרוטי היה הקולנוע על הר הכרמל, לו העניק את השם האהוב עליו – "שביט".

את הקולנוע החדש ניהלה חברת "בידור נאה" – חברת בת של "עולה חדש" שסטרוטי החזיק ברוב מניותיה, ושהמקום הוחכר לה ל-99 שנים על ידי ועד הר הכרמל.

המקום שופץ בהשקעה של 350,000 ל"י. האקוסטיקה והתאורה שופרו, והותקן מסך חדש. בקולנוע הותקנו כ-1,200 מקומות ישיבה, ובקדמת האולם הוקמה במה גדולה, שהותאמה לצרכים של הפקות הענק של התקופה.

עיריית חיפה התבקשה לאשר הגדלת הבמה הקיימת, כדי לאפשר התקנת מסך ברזל, כמקובל באולמות תיאטרון. מטרת המסך הייתה להפריד בין הבמה לאולם אחרי ההצגה, ובמקרה של שריפה, למנוע התפשטות אש מחלק אחד של המבנה למשנהו.

ועדת בניין ערים של העירייה אישרה את התוכנית במלואה, אך הוועדה המחוזית התנגדה בנימוק שאין במקום סידורי חנייה מתאימים.

בסופו של דבר אושרה התכנית, אך הגדלת הבמה לא אושרה משום מה, ומסך הברזל לא הותקן. לצעד זה, כפי שנראה, היו השלכות קשות על עתיד הקולנוע.

הקולנוע החדש הציג חזית ולובי מפוארים, אולם רחב ידיים עם כסאות מרופדים, ובמה גדולה.

במוצאי שבת 27/06/1964, התקיימה הפתיחה החגיגית של קולנוע "שביט". יומיים לפני כן, התפרסמו על עמוד שלם ב"מעריב" ברכות הצלחה להנהלת הקולנוע ולמר סטרוטי.

מודעת ברכות ב"מעריב" לפתיחת קולנוע "שביט" (25/06/1964) • באדיבות פרסום שפי
מודעת ברכות ב"מעריב" לפתיחת קולנוע "שביט" (25/06/1964) • באדיבות פרסום שפי

קולנוע או במה?

האולם המפואר היה לאחד האולמות היפים והנעימים של חיפה, והפך מקום אירוח מועדף להצגות של תיאטרונים אורחים.

כבר ב- 21-22/07/1964 אירח האולם החדש את תיאטרון "הבימה" בהצגות הבכורה של ההצגה "ממלא המקום".

בספטמבר הגיע תיאטרון "אהל" עם "האידיוטית", באוקטובר "הקאמרי" עם המחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", ובנובמבר שוב "הקאמרי" עם "אלקטרה".

בנובמבר 1964, הציג תיאטרון "אהל" את "עמך", ובאותו חודש, אירח "שביט" גם את המופע "ילדות קשה" של יוסי בנאי ורבקה מיכאלי. בדצמבר הופיעו הגששים בתכנית "שמחת זקנתי".

בינואר 1965 הגיע שמעון ישראלי עם "הנסיך הקטן", ו"הקאמרי" חזר עם "שלמה המלך ושלמי הסנדלר". במרץ הגיע "הקאמרי" עם "לאחר הנפילה", שמעון דז'יגאן הגיע עם "גם זו לטובה" ביידיש, ולקינוח הופיעה "שלישית גשר הירקון".

"שביט" הקרין גם סרטים, אך למעשה, הטביע חותם יותר כבמה לתיאטרון ולמופעים, מאשר כקולנוע.

בכל מקרה, המקום עם ההיסטוריה הקשה קיבל, סוף סוף, מיתוג יוקרתי.

קולנוע "שביט" (1964) • איור: ד"ר דוד בראון
קולנוע "שביט" (1964) • איור: ד"ר דוד בראון

השריפה

אך די מהר חזרו הצרות.

בערב פורים תשכ"ה (17/03/1965), הועלתה ב"שביט" ההצגה "יחפים בפארק" של תיאטרון גיורא גודיק.

הקהל כבר עזב את האולם. הצוות, שהיה אמור להעביר את כל אביזרי ההצגה חזרה לתל אביב, החליט לחכות לבוקר, וריכז את האביזרים בצפיפות על הבמה. נראה שזרקורי התיאטרון הלוהטים, שהוצבו קרוב למסך, הציתו אותו וגרמו לשריפה.

התוצאה הייתה הרס מוחלט.

האש כילתה את הבמה ואת כסאות האולם והיציע, צינורות החימום שהיו מלאים בגז התפוצצו, קירות הבלוקים של האולם התבקעו וגג האולם קרס.

שיקום ופתיחה מחדש

סטרוטי הבלתי נלאה לא ויתר, ופנה לשיקום הקולנוע. השיקום ארך כ-16 חודשים, ועלה כחצי מיליון ל"י.

ענת סטרוטי אשרוב הצטרפה באופן פעיל לאביה בניהול המקום, ורכשה ניסיון רב שעזר לה מאוד בהמשך.

חתונת ענת ועזריאל אשרוב. עומד מימין ליאון סטרוטי • באדיבות ענת סטרוטי אשרוב
חתונת ענת ועזריאל אשרוב. עומד מימין ליאון סטרוטי • באדיבות ענת סטרוטי אשרוב

ב-08/09/1966 נפתחו מחדש דלתותיו של "שביט", בהצגת "אדם הוא אדם" של תיאטרון "אהל".

האולם החדש, שתוכנן ע"י האדריכל רפאל אלמגור, הכיל 1124 מקומות, במה גדולה להצגות תיאטרון, תא לתזמורת מלווה, וכמובן, בחכמה שלאחר מעשה, גם אמצעים לאיתור ומניעת שריפות.

תכנית קולנוע לניהול מכירת הכרטיסים שנמצאה במבנה הנטוש • באדיבות שרון רז
תכנית קולנוע לניהול מכירת הכרטיסים שנמצאה במבנה הנטוש • באדיבות שרון רז

החזית החדשה עוטרה ביצירת אמנות חיתוך בברזל של האמן מרדכי גומפל, המתארת שני נגנים. נכון ל-2023 ניתן עדיין לראות את היצירה, אך היא מוזנחת ומחלידה.

יצירתו של גומפל בחזית קולנוע "שביט" • צילום: יורם כץ (2022)
יצירתו של גומפל בחזית קולנוע "שביט" • צילום: יורם כץ (2022)

גם קירות ה"פואייה" של הקולנוע עוצבו ועוטרו בחיתוכי ברזל של גומפל. היצירות הללו נעלמו וכנראה אבדו.

יצירות חיתוך בברזל של גומפל • צילום ועריכה: ד"ר תרצה יום-טוב
יצירות חיתוך בברזל של גומפל • צילום ועריכה: ד"ר תרצה יום-טוב
חגיגה משפחתית ב"שביט" - ברקע ניתן לראות את קיר הפואייה המעוטר • באדיבות ענת סטרוטי אשרוב
חגיגה משפחתית ב"שביט" – ברקע ניתן לראות את קיר הפואייה המעוטר • באדיבות ענת סטרוטי אשרוב

האולם יועד ברובו למופעי תיאטרון, והקצה לכך כשני שליש מן הערבים.

כבר בחודש הראשון אחרי הפתיחה המחודשת, התארחו בו "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" ו"הדה גאבלר" (הקאמרי), "מי מפחד מוירג'יניה וולף" (הבימה), שמעון דז'יגאן, שלישיית גאולה גיל, ו"שוק המציאות" של יונה עטרי ואילי גורליצקי.

הסרט הראשון בקולנוע המחודש הוקרן בסוף אוקטובר 1966. היה זה "המירוץ הגדול" – קומדיית סלפסטיק מטורפת בבימויו של בלייק אדוארדס, עם ג'ק למון, טוני קרטיס, נטלי ווד ופיטר פאלק בתפקידים הראשיים.

"שביט" אירח הצגות תיאטרון רבות, וזכורה לטוב הצגת הילדים "עוץ לי גוץ לי" של תיאטרון "הקאמרי" -מחזמר שהיה להצלחת ענק, עם כתיבה איכותית במיוחד של שלונסקי, מוסיקה סוחפת של דובי זלצר וצוות משתתפים חלומי.

כרטיס ל"עוץ לי גוץ לי" (1968) באולם "שביט" • אוסף הדי אור
כרטיס ל"עוץ לי גוץ לי" (1968) באולם "שביט" • אוסף הדי אור

לאורך מספר שנים, החל משנות ה-1970, שימש "שביט" בימים הנוראים כבית כנסת של קהילת היהדות הרפורמית "אור חדש".

ב-1973, התקיימה באולם "שביט" הופעת הבכורה בישראל של להקת "כוורת". האולם אירח גם את שלמה ארצי ונורית גלרון, את "הגשש החיוור", ורבים אחרים.

ב-1976, חזרה להקת "כוורת" לאולם "שביט" למופע הפרידה שלה.

כרטיס למופע הפרידה של "כוורת" (1976) באולם "שביט" • מקור לא ידוע
כרטיס למופע הפרידה של "כוורת" (1976) באולם "שביט" • מקור לא ידוע

החלפת משמרות

ליאון סטרוטי נפטר בנובמבר 1977. בהסכמת כל השותפים, נכנסה בתו, ענת סטרוטי אשרוב, לעמדת המנהל, ומיד הטביעה את חותמה. "שביט", שעד כה הסתפק בהקרנות חוזרות של סרטים, אחרי שהוקרנו לפני כן בבתי קולנוע אחרים, עבר לשורה הראשונה של בתי הקולנוע, שקיבלו סרטים להקרנה ראשונה. נציג של "פארמאונט" הגיע מארה"ב, ומצא את הקולנוע מתאים לדרישותיו.

במאי 1978, הוקרן הסרט "ג'וליה", עם ונסה רדגרייב וג'יין פונדה, והתחיל שורה של סרטי איכות שענת הקפידה להביא. המנהלת החדשה לא הסתפקה בכך. היא התקינה ציוד מיוחד לכבדי שמיעה, ופרשה שטיחים במעברים.

היא לא עצרה שם. אחרי שנמאס לה לראות את הררי הזוהמה שהותירו צופים, היא הפעילה לחץ, שבעקבותיו נחקק גם חוק עזר עירוני שאסר על הכנסת אוכל ומשקאות לאולמות בתי הקולנוע בחיפה.

במשך 13 השנים בהן ניהלה ענת את "שביט", זכה הקולנוע כל שנה בתעודת "בית עסק מצטיין". המקום פרח וגם העסקים פרחו.

ענת אשרוב מקבלת את פרס "העסק המצטיין" מאריה גוראל • באדיבות ענת סטרוטי אשרוב
ענת אשרוב מקבלת את פרס "העסק המצטיין" מאריה גוראל • באדיבות ענת סטרוטי אשרוב

ב-1980, התחילה ענת לנהל במקביל גם את קולנוע "קרן אור" – גלגולו האחרון של "דומינו". שליטה בשני בתי קולנוע דרשה מאמץ רב יותר, אך שיפרה את יכולת המיקוח שלה מול המפיצים.

מכה ל"הכל עובר חביבי"

אירוע יוצא דופן נרשם ב-1979, באחת ההופעות של "הכל עובר חביבי", בתכניתה "דור האספרסו". סולנית הלהקה, שלומית אהרון, שעמדה בצד הבמה, נשענה על עמוד תאורה, התחשמלה והתמוטטה.

הקהל לא התרגש, כי חשב שזה חלק מהמופע.

אחד מחברי הלהקה, שהבחין במתרחש, צעק 'לכבות את החשמל', אך הקהל חשב שגם זה חלק מן המופע. גם אחרי שהחברים צעקו 'יש רופא בקהל?', לא השתכנע הקהל שמדובר באירוע אמת.

"הכל עובר חביבי" במופע "דור האספרסו" (1979) • צילום: שמואל יערי • באדיבות קיקי רוטשטיין
"הכל עובר חביבי" במופע "דור האספרסו" (1979) • צילום: שמואל יערי • באדיבות קיקי רוטשטיין

למרבה המזל, הפסנתרן, חובש קרבי במקצועו הצבאי, הנשים את שלומית. היא אושפזה בבית החולים "כרמל", וחודש לאחר מכן חזרה הלהקה להופיע ב"שביט".

"הללויה"

לסיפור הזה היו השלכות בלתי צפויות.

כבר ב-1978, הזמינה להקת "הכל עובר חביבי" ואף הקליטה שיר חדש של קובי אשרת ושימרית אור. השיר, ששמו היה "הללויה", הוגש כמועמד לפסטיבל הזמר והפזמון 1978 (שהמקום הראשון בו הקנה השתתפות באירוויזיון), אך נדחה.

הלהקה התכוונה לשבץ את השיר בתכניתה "דור האספרסו", אך גם זה לא התממש, כי במאי התכנית החליט שיש לקצר את המופע, והשמיט את השיר ממש ערב הבכורה.

השיר, שנשאר עדיין לא מוכר, חזר ונמסר לוועדה לבחירת השירים לפסטיבל הזמר והפזמון 1979, כשהוא עדיין מיועד ללהקת "הכל עובר חביבי". הפעם התקבל השיר לפסטיבל, אך במהלך החזרות, החליטה הלהקה לוותר עליו ועל השתתפותה בפסטיבל בכלל.

אחת הסיבות לויתור הזה – הסולנית, שלומית אהרון, הייתה עדיין בתהליך התאוששות ממכת החשמל שספגה ב"שביט".

השיר הוצע לירדנה ארזי, שסרבה, מאחר שעמדה להנחות את מופע האירוויזיון, שנערך באותה שנה בישראל

בסופו של דבר, הרכיב קובי אשרת את להקת "חלב ודבש" עם גלי עטרי כדי לבצע את השיר. השיר זכה בפסטיבל הזמר, ומיד אחריו באירוויזיון של אותה שנה.

ובמילותיו של אלברט איינשטיין: "צירוף מקרים הוא הדרך של אלוהים להישאר אנונימי."

מפצלים את "שביט"?

בשנות ה-1980, כבר הורגשה הדעיכה בענף, והתחילו להופיע בתי הקולנוע מרובי האולמות. גם "שביט" ניסה ללכת לשם.

ענת אשרוב ואלי גלפנד, מפיץ סרטים ואיש עסקים תל אביבי שהיה מעוניין בפרויקט, היו זקוקים לאישור ועד הכרמל לתכנית שפיצלה את "שביט" לשלושה אולמות. הושגה הסכמה, ובועד הכינו כבר בקבוק יין וכוסות לחגוג את האירוע.

אלא שברגע האחרון, כאשר הגיע אלי גלפנד מתל אביב, אמר לפתע יו"ר הועד: "בעצם זה לא כדאי לנו. לא נלך על העסקה הזאת."

"היינו בהלם מוחלט, במיוחד אלי, שאיבד את יכולת הדיבור." מספרת ענת. התכנית לא יצאה לפועל.

"שתי אצבעות מצידון"

"שתי אצבעות מצידון" היה במקור סרט הדרכה לחיילים העתידים לשרת בלבנון, לשימוש פנימי של צה"ל. מפיץ הקולנוע והבמאי שיש קולר גילה את הפוטנציאל המסחרי שלו, ובאפריל 1986, קיבל מצה״ל את זכויות ההפצה של הסרט לקהל הרחב בישראל ובעולם. קולר גם גייס השקעות לפרסום ויחסי־ציבור, והצליח להביא את הסרט לפסטיבל קאן במאי 1986.

לפני קאן, לא היה לסרט ביקוש בארץ, והוא זכה לקבלת פנים עוינת. באותו זמן, ביקשה ענת אשרוב, בשיחה אגבית בטיסה לארץ עם שיש קולר את הזכות להציג את הסרט ב"שביט". היא לא באמת הכירה את הסרט, שלא ניתן היה בשלב זה לראותו, אך התוכן נראה לה חשוב.

אחרי החשיפה בקאן, הפך הסרט ללהיט, ובעלי בתי הקולנוע בארץ התקוטטו על הזכות להקרין אותו. ענת קיבלה פניות לוותר על זכות הראשונים שלה, פניות שהתחילו בנועם והגיעו עד לאיומים מפורשים.

ענת לא ויתרה, והסרט הוצג שבועות ארוכים ב"שביט".

"ביקשתי מן המקרין לקחת את אחד הגלגלים הבייתה, כדי שאף אחד לא יחשוב לגנוב אותו", היא מספרת, "זה היה איום ממשי".

רשימה אקראית של סרטים שהוקרנו ב"שביט"

הסוף

בסוף 1989, כאשר הורגשה כבר הירידה בפעילות בתי הקולנוע, הופיעו במשרדה של ענת אשרוב ב"שביט" נציגי חברת הכבלים Cablenet של רוברט מקסוול. הם סיפרו שבדיקות שערכו הראו ש"שביט" ממוקם במקום אידיאלי להצבת אנטנות, וביקשו לקבל את המקום לידיהם כדי לבנות בו מרכז כבלים איזורי.

הוסכם על מחיר, ו"בידור נאה" התחייבה למסור את המקום כאשר הוא נקי מציוד קולנוע ומושבים.

הקולנוע המשיך לפעול עד הרגע האחרון, ואקורד הסיום האמנותי שלו היה (כמה סמלי) מופע הבידור "חגיגות סיום הרוטציה" עם טוביה צפיר ב-1990. אחרי ההופעה האחרונה, התרוקן הקולנוע מציודו.

חברת Cablenet שילמה 12 תשלומים בצ'קים דחויים. שלושה תשלומים כבר נפדו, אלא שבנובמבר 1991 מת רוברט מקסוול בנסיבות מסתוריות, והצ'קים הנותרים חזרו.

היה מאוחר מדי לשקם את "שביט", שכל מושביו נעקרו ומכונת ההקרנה שלו נמכרה.

בשלב זה, כאשר הקולנוע כבר לא תפקד, רכש יצחק משי שליטה בחברת "בידור נאה". לא היה ברור מה ייעשה במקום, ויש לשער שמשי קיווה להקים שם מבנה מגורים, אך שום פרויקט לא התרומם.

בסופו של דבר, חדלה חברת "בידור נאה" לשלם שכר דירה לעמותת הר הכרמל וארנונה לעירייה, ומכאן התגלגל העניין לבית המשפט.

תסבוכת משפטית

כעת נשארה רק התסבוכת המשפטית של הקולנוע, שראויה לסרט משל עצמה.

הקרקע והמבנה היו שייכים לעמותת "ועד הר הכרמל", אבל זכויות החכירה היו בידי חברת "בידור נאה", שהייתה כעת בשליטתו של יצחק משי.

"בידור נאה" החדשה לא שיפצה את הקולנוע, ולא ניהלה שם עסק נושא הכנסות. בהמשך, נקלעה החברה לסכסוך משפטי עם עמותת הר הכרמל, לה הפסיקה לשלם שכר דירה, ועם העירייה, שדרשה ארנונה על תקופה שהגיעה עם הזמן ל-20 שנה, על המבנה שלא היה מאוכלס, והפך עם הזמן מסוכן.

כל זה הפך לפקעת בלתי ניתנת להתרה, והדיונים הגיעו מבית המשפט המחוזי בחיפה אל בית המשפט העליון (בגלל ניגוד עניינים של נשיאת המחוזי בחיפה), ומשם לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

ב־2006, פנתה העמותה להליך מכירה, שבסופו נמכר הנכס תמורת 1.2 מיליון שקל לחברת "אסא כרמל אחזקות" שבבעלות הקבלן והיזם הנצרתי סמיר עוואד. אלא שכעבור זמן קצר נשבר גם הוא והחזיר את הנכס לעמותה.

במסגרת הסכם גישור, שקיבל את אישור בית המשפט, נרכש הקולנוע ב-2013 ב-2.2 מיליון שקל מעמותת ועד הר הכרמל, על ידי חברת "ארז קולנוע איכותי" בבעלות משפחת זיידן ("Seiden" בגרמנית – "משי" בעברית, ומדובר, בעצם, בסוג של חזרה אל בעלים קודם), והרושם היה שמדובר בכוונה להחזיר את הקולנוע לחיים במסגרת רשת בתי הקולנוע של משפחת משי\זיידן שכללה את סינמה קפה עממי וסינמה קפה מוריה. ספק אם הייתה זאת תכנית ריאלית.

המחיר הנמוך של המבנה הוסבר במצבו הפיזי הקשה, ששיקומו מחייב השקעה של יותר מ- 10 מיליון שקל.

זמן קצר לאחר הרכישה, חזרה העירייה ודרשה את תשלומי הארנונה, אותה נמנעו הבעלים הקודמים מלשלם, ובכך נסתיים, בשלב זה, סיפורו של קולנוע "שביט".

אולם "שביט" הנטוש (2009) צילום: שרון רז
אולם "שביט" הנטוש (2009) צילום: שרון רז
אולם "שביט" הנטוש (2009) צילום: שרון רז
אולם "שביט" הנטוש (2009) צילום: שרון רז
אולם שביט הנטוש • צילום: איתמר רוטלוי
אולם שביט הנטוש • צילום: איתמר רוטלוי

קולנוע "שביט" עומד כיום סגור, עלוב, רקוב ושומם – עוד פיל לבן חיפאי שמחכה לגואל.

אתר קולנוע "שביט" (2022) • צילום: יורם כץ
אתר קולנוע "שביט" (2022) • צילום: יורם כץ

אל הקוראים

אנחנו מנסים להקפיד על זכויות היוצרים של החומרים שאנחנו מעלים כאן. אם בידיכם מידע על יוצרי הכרזות, בעלי האוספים וצלמי התמונות שלא פורסם כאן, נשמח אם תשתפו אותנו, ולו כדי שנוכל לתת קרדיט ליוצרים.

אהבתם? שתפו עם חברים!

לכל המאמרים על בתי הקולנוע לחץ כאן

לבלוגים של יורם לחץ כאן

הירשם
להודיע ​​על
guest

2 Comments
הישן ביותר
החדש ביותר הכי הרבה הצביעו
משוב מוטבע בתוך השורה
הצג את כל ההערות
RuthE
RuthE
5 חודשים לפני

הייתי בין הקהל של ההופאה הראשונה של כוורת

Shaul Dangeli
Shaul Dangeli
5 חודשים לפני

גדלתי ברחוב הספורט מול ״אמפי״, ״הוד״ ו״שביט״. הרחבה הסמוכה לקולנוע הייתה זירת משחקים פעילה ותוססת. משחקי כדור, מטבע, מקל וכיו״ב. גם ״טיולים באמפי״ והתפלחויות לקולנוע היו חלק לשוב בהווי השכונה. אבי הסריט ממרפסת ביתנו את השריפה שהתחוללה בקולנוע שביט. 8 ממ. תבורך על כתיבתך יורם.

באותו נושא...

2
0
אשמח לדעתכם, אנא הגיבו.x