הקטע של רחוב הנביאים בין רחוב הרצליה לרחוב אחד העם היה פיסת נדל"ן שמשכה אליה בתי קולנוע.
הראשון בהם היה הקולנוע הפתוח "הרצליה", כבר ב-1934, שהיה מיזם זמני של גרידינגר עד שהוקם "ארמון" ב-1935.
מפה משנת 1937 מראה שטח נקי כמעט ממבנים.
"בית הציונים הכלליים"
ב-1950 אושרה תכנית להקמת "בית הציונים הכלליים" ברחוב הנביאים 32, פינת רחוב הרצליה.
"הציונים הכלליים" הייתה המפלגה שקדמה למפלגה הליברלית, לפני שזאת נטמעה בגח"ל (גוש חרות ליברלים), שהפך אחר כך ל"ליכוד" (הליכוד בתחילת דרכו היה מחובר לערכים ליברליים).
הבית מצטיין בתבליט גדול של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל של האמן ריימונד אלנקווה, המוצג על חזיתו הפונה לרחוב הנביאים.
התבליט מכיל גם את האות "צ" (ציונים כלליים) בעיצוב מיוחד.
"גל אור"
בשנת 1951, קיבלו יעקב ביברגל (שהיה גם הבעלים של קולנוע "גליל" בנהריה) וויקטור נצחי (פרוסטק) אישור עקרוני להקמת קולנוע במרתף בית הציונים הכלליים.
השניים היו קצינים משוחררים מצה"ל, והדבר הוסיף להם נקודות בעיני חברי הועדה המקומית לבנייה.
ב-1951 ו-1952 הוגשו תכניות לקולנוע שבמרתף הבניין, שהוכנו ע"י האדריכל משה חת.
הקולנוע היה קטן למדי, והכיל כ-250 מקומות ישיבה. לקולנוע לא הייתה חזית של ממש אל הרחוב, וכדי להיכנס בשעריו, ירדו המבקרים בגרם מדרגות אל החצר שמאחורי הבניין.
הפתיחה
הקולנוע נפתח ב-9 באפריל 1952, בשעה 10 בבוקר.
השעה הלא שגרתית לא הייתה מקרית. היא הכריזה על אופיו וייחודו של הקולנוע שהגדיר את עצמו כקולנוע "הראשון והיחיד בחיפה שיציג כל שעות היום והערב".
בכך הקדים "גלאור" את "אוריון" שכבר היה פעיל בשנים אלה, אך עדיין לא הקרין סרטים בשעות מוקדמות כל כך.
בשנות ה-1950, הקרין "גל אור" לא מעט סרטי איכות, הגם שבדרך כלל היו אלה סרטים ישנים בהקרנות חוזרות.
"גל אור" התחבר לעולם דרך שני גרמי מדרגות, האחד מרחוב הנביאים ששימש בעיקר לכניסה, והשני מרחוב הרצליה, ששימש ליציאה.
בתחתית גרם המדרגות מוקמו קופות הקולנוע, ושם ישב הקופאי, איש רב פעלים וברוך כשרונות.
בשנים האחרונות של הקולנוע, תפקד הקופאי גם כמנהל, כמוכר במזנון וכשומר בכניסה
הירידה במדרגות, בדרך אל החווייה הקולנועית, כמו גם העלייה החוצה מן העולם הקסום שלמטה, הייתה כרוכה, מדי פעם, בחוויה ארומטית עזה, שכן הכניסות החשאיות הללו משכו בלילות קהל מסור של משתינים בסתר.
חברות כבוד באגד"ח
עם השנים עבר "גל אור" להתרכז בסרטי פעולה (כמו ג'אנגו ומצ'יסטה) ובמערבונים סוג ב', ויחד עם "אוריון", "דומינו" ו"חן", היה חלק מקבוצת אגד"ח – שם הקוד של הנוער החיפאי לבתי הקולנוע הללו.
אגד"ח הקרינו משנות ה-1960 סרטי פעולה ברצף, החל מן השעות המוקדמות של הבוקר, ומשכו אליהם תלמידים משועממים מבתי הספר של הדר הכרמל, ולפעמים גם מורים ומנהלים שחיפשו שם את תלמידיהם האובדים.
מספר עזרא גנני שביקר ב"גל אור" כנער:
| לכל בית קולנוע הוספנו תואר מכבד לפני שמו: ד"ר אוריון ד"ר גל אור ד"ר חן, וכן הלאה. נהגנו לברוח מבית הספר ולספר שאנחנו הולכים לרופא. בוקר אחד היה סרט מיוחד ב"גל אור", והמון ילדים נעדרו מהכיתות. באמצע ההקרנה, במתח שיא, נדלקו אורות הקולנוע, ואנו, מוכים בסנוורים, מגלים שליד הדלתות עומדים לא פחות מאשר המורים ומנהל בית הספר. עכשיו לך ותספר שאתה חולה. |
בסרטים הקשוחים שהוצגו שם, בעיקר במערבונים ובסרטי הפשע, נקצרו למוות ניצבים רבים. לפיכך, זכו יצירות אפיות אלו לכינוי "סרטים חקלאיים".
האמירה הרווחת הייתה שב"גל אור" יש הפסקה בכל כ-10 דקות, כדי לשטוף את הדם ולהוציא את הגופות.
רשימה אקראית של סרטים שהוקרנו ב"גל אור"
- אפריל 1952: "אי המטמון"
- אפריל 1953: "גשר ווטרלו" עם ויויאן לי
- יוני 1953: "ללא חוק"
- מרץ 1954: "נערת החלומות"
- אפריל 1954 – "הגנב מבגדד"
- דצמבר 1954: "אל הנשק" עם דני קיי
- אוקטובר 1955 – "כנופיה בעיר"
- מרץ 1956: "מעתה ועד עולם" ברט לנקסטר פרנק סינטרה
- אפריל 1956: "נינוצ'קה" עם גרטה גרבו
- יוני 1956: "אשה לנצח" עם ג'ינג'ר רוג'רס
- נובמבר 1956: "אאידה" עם סופיה לורן
- נובמבר 1956: "מדם קיורי", "חיי בני גודמן"
- יולי 1957: "אנה הצוחקת"
- פברואר 1958: "מסיבת רווקים"
- אפריל 1959: "טיל אולנשפיגל"
- אפריל 1960: "חופי הכרך" עם מרלון ברנדו
- מרץ 1961: "משפט נירנברג"
- יוני 1961: "התקפת האינדיאנים"
- ספטמבר 1961: "הגיבורים מתים זקופים"
- פברואר 1962: "סינדיקט נערות הטלפון"
- מאי 1962: "הצמאון" של אינגמר ברגמן
- ספטמבר 1962: "שלם או מות" עם ארנסט בורגנין
- מאי 1964: "נהרות של דם"
- מאי 1963: "באגרוף ובלטיפה" עם אדי קונסטנטין
- מרץ 1965: "הזמנה לתלייה"
- אוגוסט 1972:"מלכת הכביש"
- אוקטובר 1972: "הארי המזוהם"
- ספטמבר 1974: "האחים מטריניטי"
- ינואר 1975: "הדון מת" עם אנתוני קווין
- מאי 1975: "ג'אגרנוט" עם ריצ'ארד האריס ועומר שריף
- דצמבר 1975: "הקשר הצרפתי" עם ג'ין הקמן
- ינואר 1976: "חמים וערומים"
- פברואר 1976: "דילינג'ר"
- מאי 1976: "הזלילה הגדולה" עם מרצ'לו מסטרויאני
- יוני 1977: "התנקשות עם שחר"
הקולנוע שמת פעמיים
הדעיכה הכללית של בתי הקולנוע לא פסחה גם על "גל אור".
ב-1980, אחרי פטירת אביו, שמחה, קיבל לידיו דדי פרבשטיין את ניהול בתי הקולנוע "עצמון"(שהוקם ב 1952) ו"מירון" (1959).
פרבשטיין, שזיהה את הידרדרות הענף, זיהה גם את הכיוון החדש שהתוו אשכולות בתי הקולנוע כמו "רב גת" ו"רב אור". הוא החליט ללכת בדרכם, ולהפוך את "עצמון" לקומפלקס של בתי קולנוע.
במסגרת השדרוג הזה, הפך ב-1986 אולם "עצמון" להיות "עצמון 1", "מירון", ששכן במרתף הבניין, היה ל"עצמון 2", המזנון של "עצמון" המקורי הפך ל"עצמון 3", וביציע של "עצמון" המקורי התמקמו "עצמון 4" ו "עצמון 5".
במסגרת תכנית עצמון הגדול, מילא גם קולנוע "גל אור" תפקיד, שגזר את גורלו למות פעמיים.
בשלב הראשון, נרכש הקולנוע ע"י פרבשטיין, ושמו שונה ל"מירון" – מה שמצליח לבלבל את כל שוחרי ההיסטוריה של בתי הקולנוע החיפאים עד עצם היום הזה.
הסוף
"מירון" (הלא הוא "גל אור" הותיק) המשיך לשרוד בקושי ולהציג את סרטי הסקס שלו. שרון רז, שתיעד את המקום ב-2007, מעיד שהמקום היה עדיין פעיל, ומכר את מרכולתו הרגילה.
תקופה קצרה לאחר מכן, עם עליית תעשיית ה Porn באינטרנט, התייתרו גם סרטי הסקס ו"מירון\גל אור" סגר את שעריו – הפעם באופן סופי.
שני המעברים נסגרו, ובזמן כתיבת שורות אלה, כל שניתן לראות מן הקולנוע הישן במבט מן הרחוב, הן רק דלתות ברזל נעולות.
אל הקוראים
אנחנו מנסים להקפיד על זכויות היוצרים של החומרים שאנחנו מעלים כאן. אם בידיכם מידע על יוצרי הכרזות וצלמי התמונות שלא פורסם כאן, נשמח אם תשתפו אותנו, ולו כדי שנוכל לתת קרדיט ליוצרים.
זוכר את פתיחת גל אור. אבי ז"ל לקח אותי (בן 8) בשעות הבוקר לקולנוע. נכנסנו באמצע הסרט, אי המטמון, ונשארנו עד סוף ההקרנה הבאה. לכן,עד היום לא ברור לי מה קרה שם…
כשהייתי בן 8 או 9 ראיתי שם את הסרט "גבעה 24 אינה עונה". מה שזכור לי עוד היו הכתוביות שגולגלו בצד המסך…
דוד שלי ויקטור לבית פרוסטק אח הבכור של אמא שלי מרגוט הקים את הקולנוע במימון אבא שלהם מקס פרוסטק אשר בשנת 1924 עזב את גרמניה לאחר אשר הבין את הכיוון ,,,ויקטור אשר אני נולדתי ביום אשר הוא נולד ( כאשר היה בן 35 ) ללא נשוי ילדים הייתי כבן לו עד למותו וגם ביקרתי בקולנוע כילד ונער כאשר לא הגעתי לבית הספר ותמיד היה לי כרטיס חופשי לכל בתי הקולנוע בזכות כבן ל ויקטור לימים ניצחי. ,,,
אליהו חכים.