משנות ה-1930, שכנו ברחוב מחניים 4, לא הרחק מתחנת הדלק של חברת "של", מגרשי טניס.
בתחילת שנות ה-1950, הוגשו לעיריית חיפה תכניות להקמת מבנה ברחוב מחניים 4, שיכלול אולם קולנוע עם כ-400 מושבים בקומת המרתף שלו.
שם הקולנוע היה "אורלי".
התכניות היו של האדריכלים י. דרורי וי. ציפרין מחיפה, והמבנה הוקם על ידי ישעיהו שיף מתל אביב.
"אורלי" נוהל על ידי "תיאטראות ישראל" של משפחת גרידינגר, והיה לקולנוע הרביעי בחיפה בשליטת המשפחה, אחרי "עין דור", "הרצליה" (שכבר לא פעל), ו"ארמון".
לצד "אורלי", פעלו עסקים נוספים בבניין שברחוב מחניים 4.
היו שם צלם (פוטו פרייס), קונדיטוריה (דה בר), חנות כלי בית (משק בית), מסעדה מזרחית ("פינג'אן"), חנות רהיטים (עונג) וגם סניף של ברקליס בנק.
הפתיחה
ארוע הפתיחה של קולנוע "אורלי" התקיים במוצ"ש 4/10/1952.
במודעה שבישרה על פתיחת הקולנוע, הודיעה ההנהלה ששמה לה למטרה "לחדש את הופעתם של סרטי מופת".
ב 8/10/1952, דיווח "מעריב" לקוראיו:
| קולנוע מספר 14 נפתח בחיפה לשלושה עשר בתי הקולנוע הנמצאים כיום בחיפה רבתי, נוסף בסוף השבוע קולנוע חדש על הר-הכרמל. קולנוע "אורלי" הוא השני שנבנה מתחת לפני הקרקע, ויש בו כארבע מאות מקומות ישיבה. הוא הוקם על מגדש. גדול. במרכז הר הכרמל, במקום שעוד לפני שנה וחצי היה מגרש טניס. הקולנוע נועד לתושבי הכרמל ואחוזה, המתקשים לרדת "העירה" לסרט טוב, בפרט בחורשי החורף. יוזמי הקמת הבנין והקולנוע הם הא' ישעיהו שיף מתל-אביב והמהנדסים י. דרורי וי. ציפרין מחיפה. מנהלת הקולנוע תמצא בידי חברת תיאטראות חיפה בע"מ. שלא כנהוג במקרים דומים, הזמינו לפתיחה החגיגית רק את ראש העיר ובמקום "האישים החשובים ונציגי המוסדות" שאינם נעדרים לעולם בשום שמחה רשמית, הובאו ארבע מאות ילדים עולים ממעברת "דוד", שחנכו את המקום בצהלה ומחיאות כפיים רועשות. |
"אורלי" נפתח בהקרנה חגיגית של הסרט "חדוות החיים" (“Happy Go Lovely”), עם דייויד ניבן, קומדיה מוסיקלית רומנטית, שכלל לא בטוח שהתאימה לקהל הילדים הנלהב שגדש את האולם.
"אורלי" היה הקולנוע השלישי שנפתח על הכרמל. קדמו לו "מוריה" (1943), ו"במה" (1948), והוא אכן הביא סרטים איכותיים, פעמים רבות אחרי שהוקרנו ב"ארמון" של גרידינגר בהדר הכרמל.
שלום ילדים
ב"אורלי", זכו ילדי הכרמל לתשומת לב מיוחדת.
בימי שישי אחר הצהריים, העלה הקולנוע סרטי ילדים, אליהם יכלו ההורים לשלוח את ילדיהם, ובמקביל לפנק את עצמם בשנת צהריים בריאה.
בתחילת שנות ה-1960, החליטה הנהלת קולנוע אורלי למשוך קהל צעיר בחודשי החופש הגדול.
במשך כשנתיים הוכרז בתחילת החופש הגדול על הגרלת פרסים. כל שבוע, הוקרן אחר הצהריים סרט אחר לילדים, והילדים קיבלו כרטיסייה אותה החתימו בקופה כל שבוע. מי שמילא כרטיסיה, זכה בסרט נוסף בחינם.
לקראת סיום החופש הגדול, הייתה הקרנה מיוחדת, שלפניה מסרו הילדים בקופה את הכרטיסיות המוחתמות במלואן.
לפני הקרנת הסרט, הוצאו הכרטיסיות משק גדול והוקראו המספרים הזוכים. הילדים הזוכים עלו נרגשים אל הבמה הקטנה שבחזית המסך כדי לקבל את הזכייה. הפרס הגדול היה כדורגל.
היו סרטים שחזרו על עצמם כל קיץ, ביניהם "אבא מתארס", "אורה הכפולה", "החיפושית השובבה", "משפחת רובינזון השוויצרית", "צ'יטי צ'יטי בנג בנג", "ילדי רב החובל גרנט" ורבים אחרים. זה לא הפריע לילדים לחזור ולצפות בהם שוב ושוב.
סרטי חצות
בתחילת שנות ה-1980, התחיל קולנוע אורלי להציג סרטי חצות בימי חמישי. הוצגו שם סרטי קאלט כמו סרטי חבורת "מונטי פייטון", אופרת הרוק "טומי" ואחרים.
השיא היה "מופע הקולנוע של רוקי" – סרט פולחן שהוצג מול אולמות מלאים וסחף את הקהל, שזרק אורז בסצנת החתונה, התיז מים בסצנת הגשם, שר ורקד עם הדמויות ההזויות שעל המסך.
באותם שנים גם שופץ הקולנוע, ומושבי העץ המתקפלים הוחלפו במושבי כורסה אדומים.
מרכז הכרמל של שנות ה-1960-80 היה המקום להסתובב בו, עם ציוני דרך כמו קפה "פאר", רחבת בית רוטשילד ומגרש "אורנים" בצידו האחד, ואולם הבאולינג וגן האם בצידו השני.
סיבוב טיפוסי של בני נוער ביום חמישי בערב, כלל ביקור בכמה מנקודות המפתח הללו, עצירה בחומוסיית פינג'אן, או במילקבר צביקה, וכמובן – סרט חצות ב"אורלי".
רשימה אקראית של סרטים שהוקרנו ב"אורלי"
לפני הופעת הסינמטק, היה זה קולנוע "אורלי" שהביא למרכז הכרמל סרטים איכותיים.
הרשימה, הארוכה במיוחד שלמטה, מדגישה זאת.
- מרץ 1954: "בצהרי היום" עם גרי קופר
- אפריל 1954: "מסיה וורדו" – עם צ'רלי צ'פלין
- יוני 1954: "סירנו דה ברז'רק" – עם חוזה פרר
- נובמבר 1956: "חופי הכרך" עם מרלון ברנדו
- אפריל 1957: "תפסו את הגנב" עם קרי גרנט וגרייס קלי
- יוני 1957: "חשיבותה של רצינות" עם מייקל רדגרייב
- פברואר 1958: "קרוסל" של רוג'רס והמרשטיין
- אוגוסט 1959: "הרוזן ממונטה קריסטו"
- דצמבר 1959: "אנקת גבהים" עם לורנס אוליבייה
- ספטמבר 1961: "איש הריקשה" עם טושירו מיפונה
- יוני 1962: "על סף החיים" של אינגמר ברגמן
- יולי 1962: "סעודה בטיפאני" עם אודרי הפבורן וג'ורג' פפארד
- ספטמבר 1962: "יוצאי דופן" עם מרילין מונרו וקלארק גייבל
- אוקטובר 1962: "זר דופק בדלת"
- נובמבר 1963: "הנודעת" של היצ'קוק, עם קרי גרנט ואינגריד ברגמן
- דצמבר 1966: "המרגל שחזר מן הכפור" עם ריצ'ארד ברטון
- פברואר 1967: "ערבסק" עם גריגורי פק וסופיה לורן
- מרץ 1967: "3 ימים וילד", "ג'ורג'י"
- אפריל 1967: "אותלו" עם לורנס אוליבייה
- יולי 1967: "מרי פופינס" עם ג'ולי אנדרוז
- מאי 1968: "נחש מי בא לסעוד" עם סידני פואטיה
- יוני 1968: "בוני וקלייד" עם פיי דנאווי ווורן ביטי
- אוגוסט 1968: "אהבותיה של בלונדינית"
- נובמבר 1968: "הכומתות הירוקות" עם ג'ון וויין
- דצמבר 1968: "הלגה"
- ינואר 1969: "אשה נשואה"
- אפריל 1970:"הירונימוס מרקין" עם אנטוני ניולי וג'ואן קולינס;
- יוני 1970: "טופז" של היצ'קוק
- ספטמבר 1970: "קאובוי של חצות" עם דסטין הופמן
- אוקטובר 1972: "הגן של פינצי קונטיני" של ויטוריו דה סיקה
- אוקטובר 1973: "מעשיות קנטרברי" של פיר פאולו פאזוליני
- דצמבר 1973: "קברט" עם לייזה מינלי
- ספטמבר 1974: "בננות" של וודי אלן
- אוקטובר 1974: "העוקץ" עם פול ניומן ורוברט רדפורד
- דצמבר 1974: "ירח של נייר" עם רייאן וטאטום או'ניל
- אוגוסט 1975: "זהו בידור" עם פרד אסטר וג'ין קלי
- ינואר 1976: "תמונות מחיי נישואין" של אינגמר ברגמן
- פברואר 1975: "אמריקן גרפיטי" עם ריצ'ארד דרייפוס
- מרץ 1976: "אידי אמין דאדא"
- יולי 1977: "רשת שידור" עם פיטר פינץ'
- מאי 1979: "תרגיל לבלשית מתחילה" עם גולדי הון
- יוני 1979: "השמיים יכולים לחכות" עם וורן ביטי
- ינואר 1984: "מגש הכסף"
- אוקטובר 1987: "החנות מעבר לפינה" של ארנסט לוביטש
- ינואר 1990: "מונטי פייטון והגביע הקדוש"
- מרץ 1995: "חומות של תקווה" עם טים רובינס ומורגן פרימן
הסוף
גל הדעיכה של בתי הקולנוע השכונתיים לא פסח על "אורלי", ואחרי האטה הדרגתית בפעילותו, סגר הקולנוע את שעריו בשנת 1995 או 1996.
המקום נותר נטוש מספר שנים. אחר כך, החל לארח רכבת של בתי עסק שונים ומשונים, ושינה את פניו מדי מספר שנים.
בעשור הראשון של שנות ה-2000, עברו שם בזו אחר זו חנויות המוסיקה והוידיאו "Hogwarts Express", "פאוזה" ו"בלוקבסטר", ואחר כך, בין השאר, בית האימה "Disaster", מכון הכושר "Mad Men Gym", ועוד היד נטויה.
תודות
תודה מיוחדת לאיתמר רוטלוי על תרומתו המשמעותית למאמר זה.
אל הקוראים
אנחנו מנסים להקפיד על זכויות היוצרים של החומרים המועלים כאן. אם בידיכם מידע על יוצרי הכרזות וצלמי התמונות שלא פורסם כאן, נשמח אם תשתפו אותנו, ולו כדי שנוכל לתת קרדיט ליוצרים.
כרגיל אתה מאיר יפה מאד את הנושא זכיתי לעבוד בקולנוע כמקרין במחצית השניה של שנות החמישים. מי שניהל את המחלקה היה שלום יובל זל
יורם עושה עבודה מדהימה לשם שימורה של תקופה בלתי נשכחת, כאשר חיפה הייתה עיר משופעת עם בתי קולנוע מגוונים שהיו פזורים בכל רחבי העיר ורבים פקדו אותם בכדי לראות סרטים עם טובי שחקני הקולנוע בעולם !
ליורם מגיע כל הכבוד ובגדול על מחקריו הכה מעמיקים לגבי בת הקולנוע בחיפה.
בסוף הקרנת הסרטים ב"אורלי" הופיעה על המסך דמות אדם מעט לא מגולח שאמר את המשפט הבא, בהברה ייקית כבדה:
"לפני שתלכו לישון
תלכו לגן רימון
פתוח עד שעה 2 בלילה
תודה".
וואו הקטע עם סרטי הילדים בקיץ… התפקעתי מצחוק. אמא שלי הייתה שולחת אותי כל שנה בשביל לקבל את הסרט האחרון חינם. וכל שנה אותו דבר: אורה הכפולה, אבא מצארס, צ'יטי ,צ'יטי בנג בנג ועוד ועוד אבל למי ניה אכפת??? היה כיף לשבת ולראות את הסרטים.
הזכרת נשכחות מתוקות ממש!! תודה
כל ילדותי עברה עלי בקולנוע אורלי. אבי ז"ל היה הסדרן בכניסה עשרות שנים, ואני ראיתי כל סרט שהוקרן שם, כמה פעמים (לא היתה טלוויזיה אז).
תודה על הפרק המעניין.
תודה . ביקרתי סבתא וסבא ברחוב הצופים וביליתי הרבה באזור .