קולנוע "דומינו", בבעלותו ובניהולו של שמואל אכטינגר, הכיל כ-350 מקומות.
הקולנוע שכן בקומת המרתף בחלקו האחורי של "בית קובלסקי", שברחוב הרצל 67, והכניסה אליו הייתה דרך מעבר מקורה מרחוב סוקולוב.
מצד שמאל של המעבר היו תיבות שהציגו תמונות מן הסרטים המוקרנים, וסרטי ה"בקרוב" ו"בשבוע הבא". אחריהן היו הקופות, ומשם הוביל המעבר למטה, אל הכניסה לאולם הקולנוע.
קירות הקולנוע נצבעו באדום, וקושטו, בהתאם לשמו, בציורים של אבני דומינו גדולות.
הפתיחה
הקולנוע נפתח במוצ"ש ה-16 באוגוסט 1958, בהקרנת הסרט "עשיר וגם מאושר (Value for Money)"
מיום פתיחתו, הציג "דומינו" סרטים ללא הפסקה בשעות 2, 4, 6, 7:45 ו 9:45.
בהמשך, השתנו השעות, כך שהצגות הערב תתאמנה למקובל בבתי הקולנוע האחרים, ונוספה הצגה יומית מוקדמת.
דומינו הציג כעת בשעות 10, 12, 2, 4 (יומיות) וכן שתי הצגות ערב (7 ו-9).
כבוד לנכים
באותם ימים היו בתי הקולנוע מחויבים על פי חוק להעסיק נכים.
סמוך לפתיחתו הגישה פרקליטות מחוז חיפה לבית משפט השלום בעיר תביעה נגד קולנוע "דומינו", באשמת העסקתם של ששה עובדים שאינם נכים, ובאי העסקתם של שני נכים שפנו אליהם בבקשת עבודה.
חברות של כבוד באגד"ח
ההצגות היומיות המוקדמות של הקולנוע, זיכו אותו במקום של כבוד בקבוצת אגד"ח ("אוריון", "גלאור", "דומינו", "חן"), שבבתי הקולנוע שנמנו על שורותיה, ניתן היה למצוא בבקרים תלמידים משועממים שחיפשו בהם מקלט.
לי זכור "דומינו" בעיקר מימי החופש הגדול, בהם נהגתי, מלווה בחבר, לצלול אליו לסרט ב-10 בבוקר, ולצאת ממנו ב-4 או ב-6. יצאנו מתנדנדים על רגלינו כימאים שחזרו משייט ארוך, אחרי שצפינו במספר סרטים, בחלקם יותר מפעם אחת, עם מקום של כבוד לקומדיות של נורמן וויסדום.
מספר יעקב וייס בספרו "ילדות נשכחת":
| קולנוע דומינו היה ממוקם ברחוב סוקולוב, בקטע הקצר שבין הרחובות החלוץ והרצל. הוצגו בו סרטי פעולה כמצ'יסטה, הרקולס, טרזן ושאר סרטי הרפתקאות. דלת היציאה של הקולנוע, עשויה היתה ברזל בחלקה התחתון ומרושתת בחלקה העליון. כופפנו מוט ברזל בקצהו והחדרנו אותו מבעד לחורי הרשת,ואז תפסנו את זרוע הבריח ומשכנו. הבריח היה משתחרר, הדלת היתה נפתחת ו… אנו בפנים. זכור לי מקרה, בו קניתי כרטיס. הקופאי יצא מתאו, אוחז בכרטיסי וליוה אותי אל שער הכניסה. כאן השים עצמו כתולש את הביקורת, אך, למעשה הגיש לסדרן ביקורת משומשת. רווח נקי. |
רשימה אקראית של סרטים שהוצגו בקולנוע "דומינו"
- אוקטובר 1958: "חלף עם הרוח" עם קלרק גייבל
- ינואר 1959: "אנקת גבהים" עם לורנס אוליביה ודייויד ניבן
- אפריל 1959: ד"ר ג'קיל ומר הייד" עם אינגריד ברגמן וספנסר טרייס
- יולי 1959: "איש השעה" עם נורמן ויזדום
- ספטמבר 1959: "מלחמה ושלום" עם אודרי הפבורן והנרי פונדה
- דצמבר 1959: "יוניון פסיפיק" של ססיל ב. דה מיל
- מרץ 1960: "חוזליטו"
- מרץ 1961: "מחר אזיל דמעה" עם סוזן הייוורד
- יולי 1961: "טרזן בג'ונגל המסוכן"
- אוגוסט 1962: "המאבק הגדול"
- ספטמבר 1962: "זכרונות לבית אבא"
- יוני 1963: "נקמתו של הרקולס"
- נובמבר 1963: "נערות לפריז", "טריפולי" עם מורין או'הרה
- יוני 1966: "קסידי הצעיר"
- דצמבר 1966: "אוקינבה בלהבות"
- אפריל 1967: "שני קוני למל" עם מייק בורשטיין
- יולי 1967: "הפורצת הנוצצת"
- אוגוסט 1967: "הומברה" עם פול ניומן
- מרץ 1968: "יצאנית הצמרת" עם קתרין דנב
- ספטמבר 1967: "מוריטורי" עם מרלון ברנדו ויול ברינר
- יוני 1968 : "לילות פטרבורג"
- ינואר 1969: "החופשה הגדולה"
- מאי 1970: "הלגה"
- יולי 1972: "הירונימוס מרקין" עם אנטוני ניולי וג'ואן קולינס
"אורדן"
תחילת שנות ה-1970 מסמנת את תחילת הדעיכה של בתי הקולנוע השכונתיים, שלא פסחה גם על "דומינו".
ב-1973, נפתח הקולנוע מחדש בשם "אורדן", בניהולו של אורגד ורדימון, שניהל את "אורדן" (מקודם "דן") בתל אביב.
בדומה למה שעשה בתל אביב, שינה ורדימון את שם הקולנוע ל"אורדן", וניסה לכוון לסרטים איכותיים יותר.
רשימה אקראית של סרטים שהוצגו בקולנוע "אורדן"
- ספטמבר 1973: "המכונית שלי"
- אוקטובר 1973: "סוד הקסם הבורגני"
- נובמבר 1973: "אליבי לאישה", "פריץ החתול"
- אוקטובר 1974: "הבלש ונערת הטלפון" עם ג'יין פונדה ודונלד סאתרלנד
- דצמבר 1974: "זורבה היווני" עם אנטוני קווין
- ינואר 1975: "גיבורי טלמרק" עם ריצ'רד האריס וקירק דאגלס
- ינואר 1975: "גברים במלכודת" עם ג'ון וויט וברט ריינולדס
- ינואר 1976: "הדוברמנים בפעולה"
- פברואר 1976: "עמק הבובות"
- מרץ 1976: "חופי הכרך" עם מרלון ברנדו
- דצמבר 1978: "זוהר בדשא" עם נטלי ווד ווורן ביטי
- יוני 1979: "נוה קיץ"
"קרן אור"
אך גם "אורדן" כשל, ובספטמבר 1980, שינה הקולנוע שוב את פניו.
הבעלים, שמואל אכטנברג, הפקיד את הניהול בידיה האמונות של ענת (סטרוטי) אשרוב, הבעלים והמנהלת של קולנוע "שביט" באותו זמן.
השילוב הזה אפשר לענת לשפר את עמדת המיקוח שלה מול מפיצי הסרטים.
גם הפעם, הקולנוע, שנפתח מחדש בשם "קרן אור", מיתג את עצמו כקולנוע לסרטי איכות, מעין קולנוע בוטיק. סרט הפתיחה היה "ידיד אמריקאי" עם דניס הופר.
ב 29 באפריל, 1980, כתב "מעריב":
| קולנוע חדש לסרטי איכות משמח מאוד לבשר על פתיחתו של קולנוע המתחייב להציג סרטי איכות באופן מסחרי, גם משום שכאלה קיימים למאות ואין מסגרות רבות להציגם, וגם משום שהתופעה מצביעה על כמות גדלה והולכת של קהל המעוניון בסרטים מסוג זה, לאו דוקא בעיר הגדולה תל אביב, ולאו דוקא במסגרת של הסינמטקים. כך נפתח בחיפה השבוע קולנוע חדש "קרן אור" שיבוא במקום קולנוע "אורדן" הישן, תחת הנהלה חדשה של עזריאל וענת אשרוב, המנהלים גם את קולנוע "שביט" בחיפה. הקולנוע הישן עבר לצורך הענין שיפוצים כדי להתאימו ליעודו החדש, והסרט הראשון שיוקרן בו, גם בפתיחה החגיגית, יהיה סרטו המעולה של וים ונדרס הגרמני "ידיד אמריקאי". סרטים נוספים המחכים להקרנה בקולנוע המחודש יהיו "חזרת התזמורת" של פליני,"ללא הרדמה" של וידה הפולני ו"גבעת ווטרשיפ" של מרטין רוזן על פי ספרו של ריצ'ארד אדאמס. ללא ספק התחלה מעניינת, ולוואי שיהיה לה גם המשך מרתק. |
יותר מארבעים שנה אחר כך, נזכרת ענת:
| הקולנוע הלך יופי. היה קהל מאוד מסוים שאהב את הסרטים האלה. הגודל התאים בדיוק, ולא היה צורך במקום גדול יותר. המקום עבד במתכונת סינמטקית, עם סרטים מיוחדים אחד אחד, וקהל מיוחד שידעתי שיגיע. |
הקולנוע החל גם להעלות סרטי חצות. לי, אישית, זכורה הקרנה של "מופע הקולנוע של רוקי" המיתולוגי, עם הנרות, המים, ושאר הסממנים הבלתי נמנעים.
ענת ויתרה על התפקיד אחרי כשנה, כי התקשתה לעבוד מול אכטנברג שהתעקש להתערב בהחלטות ניהוליות, והציף אותה בשיחות טלפון בלתי פוסקות.
הקולנוע המשיך לפעול עוד כתשע שנים אחר כך.
רשימה אקראית של סרטים שהוצגו בקולנוע "קרן אור":
- פברואר 1981: "השוד הגדול" עם סטיב מקווין
- ינואר 1984: "ינקים"
- אוגוסט 1984: "סיפור הפרברים"
- נובמבר 1984: "עולם מצחיק"
- אוקטובר 1987: "לא שם זיין" עם ענת וקסמן, "בראיין כוכב עליון" – מוצ"ש חצות
- יולי 1988: "מציצים" עם אורי זוהר ואריק איינשטיין
- ינואר 1989: "שר הטבעות"
- מרץ 1989: "התפוז המכני" עם מלקולם מקדאול
- ינואר 1990: "נשיקה נשיכה"
- מרץ 1990: "קיק בוקסר" עם ז'אן קלוד ואן דאם
- מאי 1990: "מלכודת התשוקה"
- יולי 1990: "המחצבה" עם אורי גבריאל וששון גבאי
- אוגוסט 1990: "זה הדוד שלי"
הסוף
הדעיכה הכללית בענף, ודעיכת הדר הכרמל, הביאו את הבעלים להכיר בכך שהקולנוע מיצה את עצמו כלכלית, ובסוף 1990 נסגר קולנוע"קרן אור".
בזמן כתיבת שורות אלה, ניתן לראות ברחוב סוקולוב במקום בו הייתה ממוקמת הכניסה לקולנוע, חזית חדשה דמויית כניסה למקדש יווני, שנראית תלושה לחלוטין מן הסביבה, והמקום נראה נטוש.
אל הקוראים
אנחנו מנסים להקפיד על זכויות היוצרים של החומרים המועלים כאן. אם בידיכם מידע על יוצרי הכרזות וצלמי התמונות שלא פורסם כאן, נשמח אם תשתפו אותנו, ולו כדי שנוכל לתת קרדיט ליוצרים.
לפני שניפתח שם קולנוע היה שם אולם למופעים ביפרט מחול ומוסיקה ובחגים שימש גם כבית כנסת.יש ליזכור שהבנין היה שיך למשפחת קובלסקי שגם היתה בעלת רשת חנויות לכלי נגינה ותקליטים בכל הארץ.הם גם היו הסוכנים של רדיו מרקוני ומהם רכשנו בהרשמה מוקדמת את הרדיו הראשון שלנו ב1945 . הידבר יקר מציאות. עם הנכד של קובלסקי,עמי דוד,למדתי בביהס אבל דרכנו נפרדו במשך השנים.אולי זו הזדמנות לגלות מה עלה בגורלו
ב 73 אחרי או בזמן המלחמה, לא זוכרת בדיוק, הלכנו 3 חברים לראות שם את פריץ החתול.היינו היחידים באולם.
מאד מענין מזכיר נשכחות
אני חיבב קולנוע ומכיר את כל בתי הקולנוע בחיפה(שם גדלתי)
אך לא את ההיסטוריה שלהם
ואתם מוסיפים לי המון מידע
תודה תודה לכם!!!