רחוב "הפועל" נכלל בשכונת "גאולה" שהתחילה להיבנות לקראת סוף שנות ה-1920.
באותם ימים היה רחוב "הפועל" ואדי (ואדי קזק) שהשתפל ממערב למזרח, ורחוב "גאולה" החדש עבר על גשר קטן מעל ערוץ הוואדי.
אחרי שנסלל תוואי רחוב "גאולה", הפך הוואדי לרחוב "הפועל", והיה לעוד אחד מן הרחובות התלולים, שהם מסימני ההיכר של חיפה ההררית.
טננבוים מקים קולנוע
מספר עשורים מאוחר יותר, ב-1959, נפתח ברחוב הפועל 9א קולנוע "תמר".
האמת ניתנת להיאמר, שהיה זה מקום קצת יוצא דופן לקולנוע.
הוא היה מרוחק מציר הרצל-הנביאים, שהיה מרכז הבילויים של הדר הכרמל, והלב הפועם של חיפה באותם ימים, והוא עמד ברחוב תלול ולא נוח לגישה, בשכונת פועלים מנומנמת.
מספר דוד שליט, חוקר בתי הקולנוע, בפוסט "השיבה לקולנוע תמר":
| לפני כמה שנים אספתי חומרים לספר על התקופה ההיא, ופגשתי את אביעזר ברלצקי, הבעלים של קולנוע פאר. הוא סיפר לי איך ניסה בזמנו לשכנע את טננבוים, הבעלים של תמר, שיבנה לידו, במרכז בתי הקולנוע ברחוב הנביאים. אבל טננבוים התעקש על העלייה ההיא בקצה של הדר הכרמל. |
למרות זאת, היה "תמר" אחד מבתי הקולנוע הגדולים של חיפה, עם 1,400 מקומות, שני בגודלו רק ל"ארמון".
יעקב טננבוים, השותף העיקרי בקבוצת השותפים בקולנוע, קרא לקולנוע שהקים על שם בתו, תמר.
טננבוים, יליד 1905, היה קבלן חיפאי מצליח, יזם של מספר פרויקטים (ביניהם גם "מעונות נורדיה" בתל אביב) , ואף תורם של מלגות לסטודנטים בטכניון.
עשר שנים קודם לכן, היה טננבוים מעורב, בשותפות עם "הפועל", בהקמת בריכת "גלי הדר" ברחוב הפועל (“בריכת הפועל" בלשון העם), שנפתחה לקהל באוגוסט 1949.
הבריכה לא הוכיחה את עצמה כעסק ריווחי, וב-1956 סגרה את שעריה לקהל.
ב-1957, רכשה העירייה מטננבוים את חלקו בבריכה במחיר מוזל של 60,000 ל"י, כדי לקיים את השירות לרווחת הציבור. ההחלטה נלקחה ע"י ראש העיר אבא חושי, ותחת התנגדות גורמים בעירייה שחששו שהעירייה לא תעמוד בנטל הכלכלי של הבריכה.
טננבוים היה זקוק לכסף כדי להשקיע במיזם חדש – קולנוע "תמר", בו היה הוא השותף העיקרי. הוא בחר להקים את הקולנוע, בשכנות לבריכת "גלי הדר" ברחוב הפועל.
הפתיחה
ב-15 ליולי 1959, דיווח "הארץ" לקוראיו:
| בית קולנוע חדש בחיפה קולנוע "תמר" בחיפה, בעל 1,400 מקומות ישיבה ייפתח מחר יום ה'. בקולנוע, הנמצא ברחוב הפועל, הושקעו כמליון ל"י. הוא מצויד במכשירי איוורור בעלי הספק גבוה. |
בשבוע הפתיחה הוקרן הסרט "הגרלתי בעל" (“The Love Lottery”) בכיכובו של דייויד ניבן, מכוכבי התקופה.
בדיוק שבוע לפני פתיחת קולנוע "תמר", פרצו בחיפה מהומות ואדי סאליב, ארוע מכונן בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל.
האירוע הזה, שהביך מאוד את מפלגת השלטון, שימש את תנועת החרות, האופוזיציה של אז, לחיזוק ברית המקופחים, והעיתון "חרות", הזדרז לשלוח עקיצה אל מועצת פועלי חיפה.
וכך כתב העיתון בגיליונו מתאריך 18 ביולי 1959:
| המצפון ה"פרולטארי" השאנן נתקבל במערכת הגליון האחרון של "חיפה העובדת", שבועון מועצת פועלי חיפה. חיפה "נתפרסמה" בשבועות האחרונים בשל מאורעות מעציבים למדי, שרקעם הזנחה סוציאלית משוועת. אפשר היה להניח, שבטאון מועצת פועלי חיפה יקדיש לבעיה זו לפחות הרהור מחשבה, אך לא. בגליון כולו לא תמצא מילה וחצי מילה על פרשת מואדי סליב וכל הנובע מכך. עד כמה שאנן המצפון ה"פרולטארי" לגבי המתרחש בשכונות העוני שבעיר, תעיד הכותרת בעמוד א' של שבועון "חיפה העובדת", המביאה את הבשורה המרעישה: "נפתח קולנוע תמר" |
הקולנוע, שנפתח לצידה של בריכת "גלי הדר", היה היהלום שבכתר שכונת "גאולה". האולם הנאה על קירותיו הירוקים, והסדרנים שלבשו מדים אחידים, הביאו לשכונת הפועלים האפורה אבק פיות של עושר וסגנון.
בחזית הקולנוע, על לוח מודעות ענק, הוצגה בצבע כרזת הסרט, מוקפת שלל כוכבים חשמליים ופסי פלואורוסנט צבעוניים.
מעברו השני של הרחוב, הטילו שני פנסי תאורה גדולים אלומות אור על הכרזה שעל לוח המודעות. בזמן כתיבת שורות אלה, עדיין תלוי שילדו של אחד הפנסים הללו על עמוד החשמל בפינת רחוב כנרת.
קולנוע "תמר" הביא גם את המילה האחרונה בטכנולוגיית ההקרנה – TODD-AO.
היה זה פורמט שבא לספק מסך רחב ברזולוציה גבוהה, בתמונה שצולמה במצלמה יחידה. שיטת ה- TODD-AO התחרתה באותם ימים בשיטת ה-Cinerama, שהשתמשה במערך מסובך של שלוש רצועות סרטים נפרדות שצולמו בו זמנית.
"תמר" מטביע חותם
ל"תמר" הייתה הבמה הגדולה ביותר בחיפה, והוא היה גם הקולנוע עם מספר המושבים השני בגודלו (אחרי "ארמון"). מסיבות אלו הוא משך אליו מופעים רבים.
כבר בנובמבר 1959, אירח קולנוע "תמר" על בימתו את התיאטרון היהודי הממלכתי של פולין עם השחקנית הידועה אידה קמינסקה.
ב-1960, שילם טננבוים, לחברת "תיאטראות אורה ואמפיתיאטרון בע"מ" 300,000 ל"י, תמורת ויתור על חכירת "אורה" ו"אמפי", והקים הנהלה משותפת לשלושת בתי הקולנוע הללו.
אחר כך, שיתף פעולה עם יעקב דוידון, ובכך הוסיף גם את בתי הקולנוע "מאי" ו"מאיון" לרשת הזאת.
"תמר" הביא לצופיו סרטים מן השורה הראשונה. כבר ב-1961 הביא הקולנוע שני מחזות זמר ענקים – "דרום פסיפיק" ו"אוקלהומה", מבית היוצר של רודג'רס והמרשטיין.
ב-1962, הגיע גם שובר הקופות "אקסודוס" עם סיפורה של אניית המעפילים המפורסמת, ונעימת הסרט הבלתי נשכחת.
מיד אחר כך הגיע גם "אלאמו" עם ג'ון וויין, וב-1963, הגיע הלהיט הגדול מכולם.
"סיפור הפרברים" היה עיבוד מודרני של סיפור רומיאו ויוליה למחזמר ענק, שמתרחש ברחובות ניו יורק. הסרט שבר את כל השיאים, עם 23 שבועות רצופים של הקרנה.
גילוי אישי: הלכתי לראות את "סיפור הפרברים" פעמיים, וישבתי עוד שעות ארוכות על המדרגות המובילות לחדר ההקרנה שברחוב ציפורה זייד, בצידו האחורי של הקולנוע, מקשיב שוב ושוב לפס הקול, ורואה את הסרט מחדש בדמיוני.
בהמשך הגיעו גם "קליאופטרה" (1964), "צלילי המוסיקה" ו"דוקטור ז'יוואגו" (1966), "55 יום בפקינג" (1967), "12 הנועזים" (1968) ורבים אחרים.
יעקב וייס בספרו "ילדות נשכחת" חושף את רזי אמנות ההתפלחות אל הקולנוע:
| קולנוע תמר גבל בבריכת הפועל. הוצגו בו סרטים מובחרים כדוקטור ז'יוואגו וצלילי המוסיקה. ניסינו את כל הדרכים שהכרנו על מנת להתפלח לתוכו, אך העלינו חרס בידינו. הסדרנים ידעו את צפונות לבנו, עמדו על המשמר ושמו לאל את כל נסיונותינו. בכל זאת הצלחנו להערים עליהם. גבינו מכל החברים דמי רכישת כרטיס בודד, ויחזקאל נבחר להכנס פנימה. כשהיה בפנים, ניגש בהיחבא אל דלת היציאה ופתח אותה. חרש חדרנו לאולם וסגרנו את הדלת מאחורינו. |
רשימה אקראית של סרטים שהוצגו ב"תמר"
- יולי 1959: "פורטונלה" עם ג'ולייטה מסינה
- אפריל 1961: "בוריס גודונוב"
- מרץ 1961: "דרום פסיפיק"
- מאי 1961: "אוקלהומה"
- ינואר 1962: "אקסודוס" עם פול ניומן
- יוני 1962: "אלאמו" עם ג'ון וויין
- ספטמבר 1962: "קאן קאן" עם שירלי מקליין ופרנק סינטרה
- אוקטובר 1962: "שחרזדה"
- מרץ 1963: "סיפור הפרברים" עם נטלי ווד
- נובמבר 1963: "השלומיאל האמיץ" עם ג'רי לואיס
- נובמבר 1963: "55 יום בפקינג" עם צ'רלסטון הסטון ודייויד ניבן
- יולי 1964: "קליאופטרה" עם אליזבט טיילור וריצ'ארד ברטון
- מאי 1965: "מגילת סן מיקלה"
- אוגוסט 1965: "השוטר מסן טרופז" עם לואי דה פינה
- אפריל 1966: "שדרות סנסט" עם וויליאם הולדן
- יוני 1966: "צלילי המוסיקה" עם ג'ולי אנדרוז
- דצמבר 1966: "דוקטור ז'יוואגו" עם עומר שריף וג'ולי כריסטי
- יולי 1967: "55 יום בפקין"
- ספטמבר 1967: "6 ימים לנצח"
- ספטמבר 1967: "אקסודוס" עם פול ניומן
- אפריל 1968: "הפרס הגדול" עם ג'יימס גרנר
- מאי 1968: "הקרב על סן סבסטיאן" עם אנתוני קווין
- ינואר 1968: "12 הנועזים" עם לי מרווין
- פברואר 1968: "חרטום" עם צרלסטון הסטון ולורנס אוליביה
- נובמבר 1968: "אי לייק מייק"
- דצמבר 1968: "הרחק מן ההמון הסוער" עם ג'ולי כריסטי
- פברואר 1969: מרוסיה באהבה", "דוקטור נו"
- אפריל 1969: "סיפור הפרברים"
המופעים הגדולים
גם מופעים לא חסרו ב"תמר".
ב-1961, אירח הקולנוע את להקת "התרנגולים" בתכניתה הראשונה, וב-1963, הציגה בו " הבימה" את "אירמה לה דוס".
ב-1964, אירח הקולנוע במשך תקופה ארוכה את המחזמר "גבירתי הנאווה" של תיאטרון גיורא גודיק, עם רבקה רז, שייקה אופיר ובומבה צור.
בינואר 1965, התארח ב"תמר" תיאטרון הקאמרי עם "שלמה המלך ושלמי הסנדלר".
ב-1966, אירח הקולנוע את "כנר על הגג", עם שמואל רודנסקי בתפקיד טוביה.
באותו שנה, הוזמן כבר רודנסקי לעשות את התפקיד בגרמניה, ומי שעמד להחליף אותו היה חיים טופול. טופול לא נתפס אז כמחליף ראוי, וזכור לי היטב שכאשר הלכתי להצגה עם הוריי, החזקנו כולנו אצבעות שנראה את רודנסקי בתפקיד, ושרק לא יפילו עלינו את המחליף הדהוי שלו. התפקיד הזה הפך בסופו של דבר להיות תפקיד חייו של טופול בברודווי והוליווד, כאשר רודנסקי הסתפק בברלין.
קליף מגיע לביקור
אבל שיא השיאים הגיע ב-1963.
באותה שנה רעשה הארץ, כאשר הזמר הבריטי קליף ריצ'ארד הגיע עם להקת "הצלליות" לסיבוב הופעות בארץ.
הסיבוב כלל גם שתי הופעות בקולנוע "תמר" בחיפה.
ביום ההופעה, 3 באוקטובר 1963, היה רחוב "הפועל" פקוק מן הצומת עם רחוב "גאולה" ועד הקולנוע. אלפי בני נוער, שלא היה בידיהם כרטיס, קיוו לזכות בהצצה חטופה באליל הנוער.
ההתלהבות הגדולה של הנוער מן הביקור לא התקבלה בברכה על ידי אנשי החינוך, ובעיתון "מעריב" התפרסמה כתבה שכותרתה הייתה "מחנך, פסיכיאטר ושופט נוער רואים בחומרה רבה את השתוללותם של בני נוער בעת הופעת 'אלילם' – מציעים יתר פיקוח על הנערים בשעות הפנאי".
בגוף הכתבה הסבירו המומחים כי התופעה נובעת מ"תשלובת של הרסנות וארוטיקה", והכול כמובן "בגלל הבטלה".
ההופעה הייתה הצלחה גדולה, אך העיבה מעט על האירוע העובדה ששעונו של אחד מחברי "הצלליות" נגנב מחדר ההלבשה.
משטרת חיפה גייסה את כוחותיה, וב-5 בנובמבר דיווח העיתון "חרות":
| ״בן טובים״ הודה בגניבת מזכרת מקליף: שעון יד שעון יד יקר ערך שנגנב מלהקת הצלליות של קליף ריצ׳ארד נמצא בחיפה, והחקירה הוליכה אל צעיר בן טובים שהודה בגניבה. הפריצה בוצעה לפני כחודש ימים לחדר ההלבשה שבקולנוע ״תמר״ בחיפה. בשעה שעל הבמה הופיעו קליף ריצ׳ארד ולהקתו, נגנב שעון זהב שערכו 150 לי״ש מחפציו של חבר הלהקה, ברוס-אולש. אתמול הצליחה משטרת חיפה לפתור את תעלומת היעלמו של השעון היקר, כאשר גילתה אותו ברשותו של בעל חנות מכולת ברחוב הגדם בחיפה. בחקירה ראשונה התברר, כי השעון הופקד בידי החנווני על ידי פקיד בן 50, כעירבון תמורת חוב עבור מצרכי מזון. הפקיד, העובד בבית מסחר ידוע לדברי הלבשה בחיפה, טען בחקירתו כי קיבל את השעון מידי בנו בן ה-17, ואילו הבן הודה כי פרץ יחד עם שנים מחבריו לחדר ההלבשה בליל ההופעה. האב והבן נכלאו, וכפי שנמסר מפי דובר משטרת חיפה יואשם האב בקבלת דבר גנוב ביודעין. משטרת חיפה מנסה עתה לאתר את להקתו של אמן הזמר קליף ריצ׳ארד ולהודיע לבעל השעון הגנוב בי שעונו נמצא. |
ב-29/04/1964, הגיע גם ניל סדקה להתארח עם להיטיו הגדולים ב"תמר", וגם כאן הייתה ההתלהבות רבה.
צרות בצרורות
ב-30 בספטמבר 1968, נפטר יעקב טננבוים. האירוע המצער הזה היה הפתיח לשרשרת הצרות של קולנוע "תמר" שרק התחילה.
ב-13 באפריל 1969, דיווח העיתון "דבר" לקוראיו:
| דליקה גדולה פרצה בקולנוע "תמר" בחיפה נזק הנאמד ברבבות לירות נגרם בדליקה, שפרצה בשבת בקולנוע "תמר" ברחוב "הפועל" בחיפה. כתוצאה מהדליקה, עלו באש התקרה, העשויה מסיבית ומאסבסט. בשעה 1.30 אחרי הצהריים הגיעו לאולם עובדי הבמה של להקת דז'יגאן לשם ביצוע ההכנות להצגת התכנית החדשה של דז'יגאן "שא שא, השלום בא", שעמדה להיערך במוצאי־שבת באולם. כפי שנמסר, הבחינו העובדים ב-2.30 אחרי הצהריים, באש שלוותה בהתפוצצויות בחלק העליון של המסך. הם רצו לטלפון של הקולנוע, אולם כיון שהיה נעול, יצאו לרחוב והזעיקו בעזרת שכנים את מכבי האש. הכבאים הגיעו למקום בשש מכוניות כיבוי וכן הביאו עמהם סולם הידראולי, שגובהו 44 מטר, שנסתייעו בו בפעולות הכיבוי. חלק מהתקרה קרס והתמוטט וחלק אחר ניזוק. כוח משטרה, שהקיף את הבית, שמר על הסדר ומנע הפרעות לפעילות הכיבוי. סמוך לשעה 4 הצליחו הכבאים להשתלט על האש ולמנוע את התפשטותה על פני האולם. הבמה לא נשרפה ולא נגרם נזק לחדרי המכונות, המושבים וחדרי ההמתנה. |
הסיבה לדליקה לא הובררה, וכרגיל במקרים מסוג זה, התפשטו להן שמועות ברחבי העיר, מהן שדיברו על הצתה מכוונת.
בכל מקרה, התוצאה הייתה שהקולנוע המפואר סיים את חייו, אחרי קצת פחות מעשור של פעילות.
ההתמוטטות הסופית
השלד המפויח של קולנוע "תמר" נמכר במטרה להפוך אותו לאולם חתונות, אך התכנית הזאת לא התממשה.
המזל הרע המשיך לרדוף את המקום, וב-5 ביולי 1971, דיווח העיתון "על המשמר" על תאונה שכמעט ועלתה בחיי אדם.
| תושייה של מנהל בריכה הצילה חיי ילדים קיר קולנוע תמר בחיפה התמוטט ונפל לבריכה הגובלת עמו תושיה ועוז רוח שגילה אתמול לפנה״צ שופט הכדורגל הבינלאומי אברהם קליין, מנעה אסון כבד ופגיעה כעשרות ילדים שרחצו בבריכת השחייה העירונית "גלי הדר" ברחוב הפועל בחיפה. א. קליין, המשמש כמנהל הבריכה ומורה לספורט במקצועו, הרגיש, סמוך לשעה 10, בסדקים שנפערו בקיר קולנוע תמר הגובל עם בריכת השחיה, והרחיק בעוד מועד את עשרות הילדים, שרחצו אותה עת בבריכה. לפתע התמוטט הקיר, וגושי בטון גדולים נפלו לתוך מימי הבריכה ועל משטח הבטון המקיף אותה בצד אחד. המצילים, יצחק בלום ויורם זידנר, זינקו אל המים והוציאו מתוכם 3 ילדים ואשה, אשר שהו במים בעת שהקיר התמוטט. לולא הורחקו הילדים בעוד מועד, עלול היה להתחולל אסון כבד, מאחר ובמקום ההתמוטטות נמצאים המקפצה ומתקנים אחרים, והמקום רוחש בדרך כלל עשרות מתרחצים. בעת ההתמוטטות היו בבריכה כ־ 200 ילדים. א. קליין עצמו נחבל בראשו ונגרמו לו פצעים קלים. המשטרה הוזעקה למקום ופתחה בחקירה. כפי שנודע, מבצע קבלן חיפני עבודות בניה במקום, כדי להפוך את אולם הקולנוע, שעלה באש לפני כשנה, לאולם חתונות. לצורך זה נהרסו מספר קירות והקיר שהתמוטט הוא אחד מהקירות החיצוניים. המשטרה בודקת עתה, אם העבודה נעשתה בהתאם לכללים הנדסיים. בריכת "גלי הדר" נסגרה זמנית. |
בריכת גלי הדר הספיקה לשמש בשנת 2002 אתר צילומים עבור סצנת הבריכה הריקה בסרט "כנפיים שבורות" של ניר ברגמן. בשנותיה האחרונות שימשה הבריכה את תושבי השכונה הדתיים, ופעילותה הופסקה סופית בשנת 2007.
מבנה הקולנוע נרכש ע"י חברת שרביב, בניהולם של אבי וחנן קליש. אלה ניסו לקדם עם ההסתדרות תכנית גדולה, אבל לטענת העירייה, התוכנית "לא מתאימה לאזור ואינה הולמת את הסביבה".
מי שיזדמן לאתר קולנוע "תמר" היום, יותר מ-50 שנה אחרי חורבן הבית, יוכל עדיין לראות, לצד חורבות הבריכה, את הריסות הקולנוע המפואר.
מתוך ההריסות, התרוממו בינתיים עצים ושלחו ענפים לכל עבר – מצבה לתקופה שהייתה ואיננה, ועדות לשכונה ששינתה את פניה. כקבצן זקן היא מפגינה את נכותה ועליבותה בפני כל עובר ושב, וכאותו קבצן, גם היא משוועת לגאולה.
אל הקוראים
- אנחנו מנסים להקפיד על זכויות היוצרים של החומרים המועלים כאן. אם בידיכם מידע על יוצרי הכרזות וצלמי התמונות שלא פורסם כאן, נשמח אם תשתפו אותנו, ולו כדי שנוכל לתת קרדיט ליוצרים.
- קוראים שיש להם סיפור מעניין "מאחורי המסך", בשולי בתי הקולנוע, מוזמנים להציע כתבות משלהם לאתר
אכן למדתי לשחות אצל אברהם קליין בבריכת הפועל, זכרון כמעט הזוי … בקיץ היינו יורדות לשם יום יום ברגל.