קולנוע "רון", ברחוב החלוץ 67, הוקם על ידי הקבלן החיפאי פסח ז"ק, בעלות של כמיליון ל"י, ונקרא על שם בנו רון.
האדריכל החיפאי ד"ר ניסן מסלובטי, תכנן מבנה שחציו קולנוע, וחציו השני בית מגורים.
הקולנוע נבנה על מגרש שעמדה בו תחנת דלק צבאית, וששימש גם כאתר לייצור ומכירת סיד כבוי.
הקולנוע, שנפתח בספטמבר 1961, הכיל קרוב ל-1,000 מקומות ישיבה. הוא היה מבתי הקולנוע המפוארים בארץ, והתהדר אפילו בחניון תת קרקעי.
מאפיין חשוב של "רון" היה יצירות האמנות שקישטו את חזיתו ואת פנים הקולנוע. ליופי הזה אחראי אמן חיפאי בשם עמנואל סלע.
עמנואל סלע
עמנואל סלע (בלוישטיין) נולד ברוסיה בשנת 1924.
בילדותו, עקרה המשפחה לאורוגוואי. עמנואל הצעיר גילה כשרון לציור, ובשנת 1942 החל ללמוד באקדמיה לאמנות יפה במונטווידאו, וזכה בפרסים על עבודותיו.
אחד הפרסים היה מלגה ללימודים באקדמיה לאמנות בפריז, שם החל ללמוד ב- 1953. שנה מאוחר יותר זכה גם שם בפרס האקדמיה היוקרתי.
בשנת 1955, עלה בלוישטיין לישראל והפך לעמנואל סלע.
סלע נחשב לאחד מחלוצי האמנות על קירות בישראל. הוא צייר על קיר בניין הטלוויזיה החינוכית בתל אביב, ועל קירות מבנים ציבוריים נוספים.
בציורי הקיר שלו הטמיע סלע מוטיבים דרום אמריקאים עליהם גדל. הוא הציג תערוכות רבות, לימד בתיכון "ליאו-בק" בעיר, במרכז לאמנויות לילדים ולנוער של עירית חיפה, ותמך בציירים צעירים בתחילת דרכם.
הפסיפס של "רון"
ב-1960, פנה פסח ז"ק אל סלע, והציע לו ליצור פסיפס ענק על גבי הקיר החיצוני של קולנוע "רון", אותו עמד לפתוח.
סלע ביצע את העבודה על בסיס מוטיב של מחול, והתוצאה מצאה חן בעיני ז"ק.
ז"ק, שהתרשם מאוד מן האיש ומן היצירה, חזר אל סלע וביקש ממנו ליצור תמונות שתקשטנה את קירות אולם הקולנוע המתוכנן.
התמונות של עמנואל סלע
סלע חזר לסדנה שלו, ויצר 11 תמונות צבעוניות על גבי פיברגלס, ותחריט טיח אחד, המזכיר מעט את עבודותיו של פרלי פלציג ב"פאר".
תחריט הטיח קיבל את פני הצופים במעלה המדרגות לאולם, והוא מסתתר בקולנוע הנטוש גם בזמן כתיבת שורות אלה.
בדומה לפסיפס שיצר בחזית הקולנוע, המוטיב בו בחר סלע לתמונות שבתוכו היה גם הוא מחול. הוא מימש את המוטיב הזה בשלל צבעים, בשלל צורות גיאומטריות ובטכניקות שונות.
התמונות היו גדולות למדי – הגדולות שבהן היו 1.50X1.50 מ', והקטנות יותר 1.50X0.75 מ'.
לצורך הצגת התמונות, הורכבו על קירות האולם תיבות, בתוכן הותקנו נורות פלואורוסנטיות, ועליהן הונחו התמונות. לפני הקרנת סרט ואחריו, הודלקו הנורות, והלוחות המצוירים הוארו מאחור. התוצאה הייתה מרהיבה.
מה קרה לתמונות?
אחרי שננטש הקולנוע, נעלמו יצירות האמנות הייחודיות הללו של עמנואל סלע.
ב-2013, הן נמצאו בשוק הפשפשים בחיפה, כמעט באקראי, על ידי חובב אמנות (שמעיד על עצמו שאיננו כזה), כאשר הן מכוסות באבק פיח ולשלשת יונים.
המוצא פירסם את הסיפור המדהים באתר "תפוז", שם הוא מופיע רק בשם המשתמש שלו. נראה שהוא הציג שם גם את התמונות, אך לא ניתן לראות אותן כעת.
(י.כ. -ניסיתי להגיע אליו, אך ללא הצלחה. אולי התזכורת כאן תגיע אליו ותעודד אותו להגיב ולחלוק שוב את התמונות הללו.)
הקולנוע
"רון" היה קולנוע חדש ומודרני, עם קרוב ל-1,000 מקומות ישיבה, מערכת מיזוג וקירור חדישה, מערכת קול טובה, ונגיעות אמנותיות בעיצוב.
בדומה ל"תמר", השתמש "רון" במקרנות מודרניות בטכנולוגיית ההקרנה – TODD-AO של 70 מ"מ. הטכנולוגיה הזאת סיפקה מסך רחב ברזולוציה גבוהה, בתמונה שצולמה במצלמה יחידה, והתחרתה בשיטת ה-Cinerama, שדרשה שלוש רצועות סרטים נפרדות שצולמו בו זמנית.
בניגוד לרוב בתי קולנוע בהן מוקם חדר ההקרנה מעל ליציע, היה חדר ההקרנה של רון ממוקם בין קומת האולם ליציע, כך שההקרנה הייתה בקו ישיר למסך ונשמרה נקייה מעיוותים (Keystone).
הפתיחה
קולנוע "רון" נפתח ב 26 אוקטובר 1961, בערב גאלה חגיגי במיוחד, ובהקרנה של הסרט המוסיקלי "פורגי ובס", אופרה עממית שהלחין ג'ורג' גרשווין, ביים אוטו פרמינגר וכיכב בה סידני פואטיה הצעיר. "פורגי ובס" עסקה בחיי השחורים בדרום קרוליינה בסוף שנות ה⁻1930.
מסמר הערב אמור היה להיות כוכב הסרט – סידני פואטייה בכבודו ובעצמו, אלא שהגעתו בוטלה סמוך למועד הפתיחה.
דיווח "מעריב" בגליונו מה-26/10/1961:
| הסרט "פורגי ובס"חונך קולנוע חדש הקרנת בכורה של סרט הטוד.אי.או. הצבעוני של אוטו פרמינגר, "פורגי ובס", לפי האופרה של גרשווין, תחנוך הערב את קולנוע "רון" בחיפה, המודרני והמשוכלל בציודו מכל בתי הקולנוע בארץ. בניגוד למקווה, לא ישתתף בערב הגאלא כוכב הסרט, השחקן הכושי סידני פואטייה. מנהל הקולנוע, מר חיים אשל, מסר כי פואטייה שלח מברק התנצלות, בנימוק שהוא קשור להתחייבויוות באירופה. לעומת זאת, מצפים לבואו של שחקן אחר של הסרט, הזמר הכושי-יהודי סמי דייויס. קולנוע " רון" הוא בעל 900 מקומות ומצויים בו מכונות הקרנה חדישות ביותר, רשת רמקולים סטראופוניים, ומרתף חנייה לכ-40 מכוניות. |
יוצאים לדרך
את הקולנוע ניהל חיים אשל (אחרי מספר שנים החליף אותו אוסקר אקרט – אחד מן האחים אקרט, שניהלו בזמנו את "מוריה" ו"במה" (לפני שהפך ל"הוד ואחר כך "שביט").
"רון" היה הקולנוע השכונתי הגדול האחרון שנפתח בחיפה, וכשכזה, התהדר בטכנולוגיות החדשות ביותר, ומיתג את עצמו כקולנוע שהביא סרטים מן השורה הראשונה.
הקולנוע הביא לצופיו שורה של שוברי קופות, ביניהם "סלאח שבתי" שהציג 14 שבועות רצופים ב-1964, ו"גבירתי הנאווה" שהציג 16 שבועות רצופים ב-1965.
התכנון המיוחד של הקולנוע, פתח גם אפשרויות בפני ילדי הסביבה.
מספר יעקב וייס בספרו "ילדות נשכחת:
| צמוד לקולנוע "רון" נבנה בית מגורים גדול, בו התגורר (חברנו) שמואל. בבואנו לבקרו, גילינו אפשרות להתפלח לקולנוע דרך גג הבית. על הגג הבחנו בדלת ברזל ארוכה, המקבילה לקרקע. עם פתיחת הדלת, נפער בפנינו חלל רחב ונמוך, אליו ניתן היה להכנס רק בזחילה. התברר, כי החלל היה ממוקם מעל יציע הקולנוע ושימש מעין יציע שרות, שדרכו כיוונו הטכנאים את פנסי התאורה ושאר מיני אינסטרומנטים. לנוחיותנו, ריפדנו את קרקעית החלל בקרטונים, נשכבנו על גחוננו וצפינו בסרט. במשך כשלוש שנים לא החמצנו אף לא סרט אחד שהוקרן בקולנוע "רון". החוויות הסתיימו כאשר קצה נפשם של דיירי הבית ברעש שהקמנו ובזוהמה שהותרנו אחרינו, והם נעלו את דלת היציאה אל הגג. |
רשימה אקראית של סרטים שהוצגו בקולנוע "רון"
- דצמבר 1961: "תותחי נברון" עם גריגורי פק, דייויד ניבן ואנתוני קווין
- אוגוסט 1962: "טובי טיילר בקרקס"
- ספטמבר 1962: "בעלת הבית המוזרה" עם קים נובאק וג'ק למון
- יולי 1963: "מסביב לעולם ב-80 יום" עם דייויד ניבן
- נובמבר 1963: "לורנס איש ערב" עם פיטר או'טול
- יולי 1964: "סלאח שבתי" עם חיים טופול
- אוגוסט 1965: "גבירתי הנאוה" עם אודרי הפבורן ורקס הריסון
- אפריל 1966: "הבלדה של קאט בלו" עם ג'יין פונדה ולי מרווין
- דצמבר 1966: "חיי יוהן שטראוס"
- מרץ 1967: "אותלו" עם לורנס אוליבייה
- יוני 1967: "אנג'ליק והמלך" עם מישל מרסיס
- אוגוסט 1967: "ירושליים קריה נאמנה"
- ספטמבר 1967: "שערוריה בחברה הגבוהה"
- אפריל 1967: "999 עליזה מזרחי" עם עדנה פידל
- נובמבר 1967: "הינג צה הגועש" עם סטיב מקווין וריצ'ארד אטנבורו
- ינואר 1968: "הוא הלך בשדות" עם אסי דיין ואיריס יוטבת
- אפריל 1968: "דוקטור דוליטל" עם רקס הריסון
- דצמבר 1968: "הטוב הרע והמכוער" – עם קלינט איסטווד, אלי ואלאך ולי ואן קליף
- ינואר 1969: "קמלוט" עם ריצ'אד האריס וואנס רדגרייב
- אוגוסט 1969: "2001 – אודיסאה בחלל" של סטנלי קובריק
- ספטמבר 1969: "בן חור" עם צ'רלסטון הסטון
- נובמבר 1973: "הגנב שבא לסעוד" עם ריאן או'ניל וז'קלין ביסט
- ספטמבר 1974: "הזלילה הגדולה" עם מרצ'לו מסטרויאני
- דצמבר 1974: "אוכפים לוהטים" של מל ברוקס
- פברואר 1975: "תיק אודסה" עם ג'ון ווייט
- יולי 1977: "קינג קונג" עם ג'ף ברידג'ס
- מרץ 1989: "דג ושמו ונדה" עם ג'ון קליז וג'יימי לי קרטיס
- ינואר 1990: "בחזרה לעתיד 2" עם מייקל פוקס וכריסטופר לויד
הסוף
קולנוע "רון" נהנה מפריחה מהירה, אבל כיון שנפתח בשנות ה-1960, הייתה תקופת הפריחה שלו קצובה בזמן.
חוץ מסרטים, נתן "רון" במה למופעים ולכנסים מפלגתיים.
הדעיכה החלה בשנות ה-1970, ונמשכה לאורך שנות ה-1980.
המופע האחרון באולם "רון" הייתה ההצגה "שמלת השבת של חנהל'ה".
המקום נסגר ב-1991, והפך לעוד פיל לבן חיפאי.
פיל לבן
בשנת 2021 הגישה חברת "אשד", שמחזיקה באגף הקולנוע, בקשה לוועדה המקומות לתכנון ולבנייה חיפה לאישור פרוייקט שיכלול חיזוק המבנה מכוח תמ"א 38 – עבור בית הקולנוע בלבד. החברה ביקשה לשנות את ייעוד מבנה הקולנוע, למעונות סטודנטים, ולשם כך, להרוס את חלל בית הקולנוע ואת הגג, לבנות חמישה מפלסי דירות בחלל המעטפת הקיימת, ולהוסיף גג חדש ומעליות.
בעלי הדירות בחלקו השני של המבנה התנגדו בטענה שלא ניתן לטענתם לממש פרויקט סוג תמ"א 38 רק על חצי בניין, ויש לחזק את כולו.
ההתנגדויות נדחו ע"י הוועדה, והתוכנית אושרה תחת מספר תנאים, ובהם העתקתה של עבודת הפסיפס של עמנואל סלע מחזית רחוב החלוץ אל החזית ברחוב סוקולוב, ועיצוב הפתחים לכיוון רחוב החלוץ.
נטוש
לא ברור מה עלה מאז בגורל התכנית הזאת. בזמן כתיבת שורות אלו, המקום עדיין נטוש.
תודות
תודה לאיתמר רוטלוי שעזר בהכנת המאמר.
אל הקוראים
אנחנו מנסים להקפיד על זכויות היוצרים של החומרים המועלים כאן. אם בידיכם מידע על יוצרי הכרזות וצלמי התמונות שלא פורסם כאן, נשמח אם תשתפו אותנו, ולו כדי שנוכל לתת קרדיט ליוצרים.
רבים אינם יודעים את זאת, שיורם גלובוס רכש את קולנוע רון, ומאז אותם ימי שפל שפשטו על ענף בתי הקולנוע בחיפה וברחבי הארץ, הקולנוע סגר את שעריו ובכך תמה לה תקופה בלתי נשכחת של חלק מתרבות הבידור בחיפה.