האבא של שכונת "זיו"
ב-1932, עלה לארץ עם משפחתו אבא זיו מריגה, לטביה, והשתקע בחיפה. עם יוסף כצנלבוגן, הקים זיו את חברת "בוני חיפה" ורכש כ-300 דונמים של קרקע בשכונת נווה שאנן הקטנה והמבודדת.
הקרקעות הללו כללו בין השאר את שכונות "זיו" ו"יזרעאליה" של היום. הן כללו גם את שכונת "השחר" ('שירות חיפה רבתי' – חברת אוטובוסים שהתמזגה בהמשך עם "אגד") – באזור "רחבת בן ארצי" של היום.
ב-1936, הוקמו הבניינים הראשונים בשכונת "זיו" שקיבלה אז גם את שמה, ומשפחת זיו עצמה התגוררה באחד מהם.
בשנת 1937, בעקבות ניסיונות של ערבים, שמהם נקנה השטח, לחזור ולהיאחז בקרקע, נרתם זיו למשימה של הרחקת הפולשים וגידור השטח.
ביוזמתו ובהשקעתו נסללו כבישים בתוך השכונה, וכבישים שחיברו אותה לשאר שכונות נווה שאנן. הוא לקח חלק בחיבור שכונת זיו לרשת החשמל והמים של נווה שאנן, ואף יזם רשת ביוב לשכונה.
אבא זיו נפטר ב-1946, ולא זכה לראות את תנופת הבנייה האדירה שהגיעה אחרי קום המדינה.
שכונת זיו גדלה עם השנים והפכה לשכונה מרכזית בנווה שאנן. כיכר זיו היא היום מרכז מסחרי על גבול שכונת רמז. המבנה המרכזי של הכיכר, שמכיל היום בתי עסק, סופרמרקט קטן וסניף בנק, הוקם ב-1965, והיה בתחילת דרכו משכנו של קולנוע "זיו".
יצחק קולטון
מחלוץ ליזם
מי שעמד מאחרי קולנוע "זיו", ומאחרי מיזמים רבים אחרים, היה יצחק קולטון, יזם חיפאי מנוה שאנן.
קולטון נולד בשנת 1912 ברובנו, פולין.
בשנת 1929, עלתה המשפחה ארצה והתישבה בחיפה. האב עסק במסחר ובמלונאות, אך הקושי להתפרנס החזיר את המשפחה לפולין.
יצחק הצעיר הצטרף להכשרה במחנה קורלוסובה (מחצבה ישנה שבה תרגלו החלוצים לעתיד עבודות חציבה וסיתות), בגדוד חוצבי אבנים – גורדוניה. ב-1932, עלה קולטון ארצה עם גרעין החלוצים והצטרף לקיבוץ יגור. החלוצים הועסקו בבניית נמל חיפה.
מהר מאוד הבין יצחק קולטון שייעודו הוא להיות יזם ולא קיבוצניק.
הוא עבר לחיפה, והתפרנס מנהיגת מונית שאותה קנה עם שותף. משם המשיך להיות אחד ממייסדי קואופרטיב המוניות 2525, ברחוב בלפור בחיפה. המוסד קיים עד היום.
אחר כך, גייס משקיעים וקנה שני קווי אוטובוסים – מס. 5 (מהדר לכרמל) ומספר 18 (מהדר לנווה שאנן), אותם הפעיל.
בהמשך, הצטרף קולטון לקואופרטיב "השחר" שבסופו של דבר התמזג לאג"ד.
ב-1946, נשא יצחק את שרלוטה לבית גוטרייך, ונולדו להם שני בנים – אלי ועמי.
יצחק קולטון עבד פרק זמן כנהג אוטובוס באג"ד, עד שהחליט שהעבודה משעממת מדי. הוא פרש מאג"ד (מעשה שלא ייעשה באותם ימים), רכש אוטובוס ישן שהוסב לחנות על גלגלים, ומכר יחד עם אשתו ברחבי הצפון ביגוד ומוצרי אופנת נשים, אותם הביא מאזור המרכז.
קולטון בונה את מרכז "זיו"
ב-1950, סיים קולטון לבנות את בית המשפחה ברחוב שלום עליכם 3, שהיה וילה עם חצר פרטית (היום משמש המבנה את בית המרקחת של קופ"ח "מכבי").
בהמשך, הוסיף קולטון למבנה חנויות בקומת המדרכה. אחת מהן הייתה חנות האופנה הראשונה של שרלוטה, אשתו, שהפכה לדמות מוכרת בעסקי האופנה. היא החזיקה במספר חנויות ואף הפעילה חנויות אופנה באוניות הנוסעים של צי"ם.
משם עבר קולטון לפרויקט הבניה הבא שלו – רחוב שלום עליכם 2.
הקומה הראשונה בבניין יועדה לשטח מסחרי, ושרלוטה פתחה שם חנות אופנה גדולה יותר. נפתחו שם גם חנות חומרי הבניין של יוסף ויגננסקי, חנות הספרים של זוהר, חנות הממתקים של צילי ועוד. בבניין היו גם משרדי אג"ד הראשונים בשכונה. הקומה השנייה יועדה לדירות.
קולטון הבלתי נלאה המשיך ויזם, בשותפות עם משפחת דוביצקי מתל אביב, את הפרויקטים ברחוב טרומפלדור 56 ו 54. טרומפלדור 56 היה בית דירות עם קומת חנויות. הייתה שם (איך לא) חנות אופנה של שרלוטה קולטון, היו שם גם המספרה של מנדל וייסמן, הקונדיטוריה של נלי, תמרוקיית בון- טון, סניף של בנק הלוואה וחסכון ועוד.
בטרומפלדור 54, שנשק ל 56, הוקם סניף של בנק דיסקונט, קולנוע "זיו", סופרמרקט והיו גם דירות מגורים.
קולטון ממשיך לדהור
הקטר של קולטון המשיך לדהור קדימה. הוא שיקם מבנה ישן בסגנון ערבי של משפחת כיאט, עימה היה מיודד. בשותפות עם אברהם רייף, איש עסקי המכוניות, שילבו השניים במבנה המחודש מסחר של מכוניות משומשות עם סוכנות מכוניות של סאאב ואלפא רומיאו.
המבנה עומד עדיין על תילו, וניצב ליד הבנק הערבי-ישראלי ברחוב אלנבי, ליד ככר ההגנה של היום.
לאחר מכן התפנה יצחק קולטון להקים ברחוב יפו את הדראגסטור הראשון בארץ, שכלל אוכל, כלבו ועוד.
והוא לא עצר…
ב-1967, בתום מלחמת ששת הימים, גילה קולטון את פוטנציאל התיירות של חצי האי סיני, והקים בזמן קצר את "קרוואן" – כפר הנופש הראשון לתיירים ישראליים בחוף מפרץ נעמה (שארם א-שייך).
כדי להימנע מביורוקרטיה ומעיכובים, ייבא קולטון קרוואנים על גלגלים, ששימשו חדרים לנופשים (עפ״י החוק העותומני בא״י, מבנים ועגלות על גלגלים לא נדרשו לרישוי). המבנה המרכזי של הכפר ובו חדר האוכל, היה עשוי מבלון מנופח אויר ומאוורר, שהונח על רצפת בטון.
קולטון המשיך ויזם את הקמת קומפלקס הדירות והסופרמרקט שבפינת הרחובות מנדלי מוכר ספרים וברל.
יצחק קולטון הלך לעולמו בגיל 63, בשנת 1975 ממחלה. הוא השאיר אחריו שלל פרויקטים ורעיונות אותם כבר לא הצליח לסיים.
יצחק קולטון היה איש חיפה – נוה שאנן, חדשן בעל חזון ויזם אולטימטיבי רב תחומי עם כשרון לייצר יש מאין.
על כאלה נאמר: איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא.
אפשר היה לצפות שאיש שהקים במו ידיו את ליבו של מרכז "זיו" יזכה להכרה ולההנצחה כלשהי בשכונה.
זה לא קרה עדיין וחבל.
בניית הקולנוע
חושיו של קולטון אמרו לו שבית קולנוע יהיה השקעה טובה.
לצורך המיזם, אסף סביבו קולטון קבוצה קטנה של משקיעים. בראש הקבוצה עמדה משפחת דוביצקי התל אביבית, הבעלים של קולנוע "מגדלור". החברה החדשה, נקראה "נחלאות י.מ.י" (ראשי התיבות של השותפים).
לצורך התכנון, נשכרו שירותיו של האדריכל דני חבקין (לימים פרופסור בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון).
בשנת 1963, הוחל בבניית הקולנוע. הטופוגרפיה של המגרש לא הקלה על התכנון והבנייה. בין אתר המבנה לבין רחוב ברל עבר ואדי.
הפרשי הגבהים הגדולים בין צידי המגרש הצריכו בניית קיר תומך לאורך החלק הגובל בשדירות טרומפלדור. כמויות גדולות של אדמה וסלעים נדרשו כדי לישר את המגרש, ואלה הגיעו מפעילות הבנייה המסיבית בטכניון באותן שנים.
אלי ועמי, בניו הצעירים של יצחק, קיבלו מינוי מאביהם, ובדרכם בבוקר לבית הספר, היו עוצרים כדי לחתום לנהגי המשאיות, שהיו פורקים את מטענם באתר.
קולטון התעקש שבאולם בית הקולנוע שלו לא יהיו עמודי תמך שיסתירו לקהל. לפיכך, תוכננו הקירות לשאת את המבנה והגג ללא תמיכת עמודים.
כדי להשיג זאת, נבנו הקירות בשיטת "הבטון הדרוך" החדשנית לזמנו. בנוסף להטמעת ברזל מזוין, כמקובל, הוכנסו לקירות גם צינורות עם כבלי פלדה בתוכם. מספר שבועות לאחר היציקה, נמתחו הכבלים בכוח, והדבר הקנה לקירות חוזק רב.
הפתיחה
הקולנוע נפתח רשמית במוצ"ש 17/07/1965.
לבית הקולנוע היו שלושה מפלסים. במפלס הכניסה מוקמו הקופות ולובי הכניסה. משם ירדו הצופים אל קומת המזנון, שממנה הוביל גרם מדרגות אל האולם, שעמד במקום בו ניצב בזמן כתיבת שורות אלה סניף הסופרפארם.
באולם היו כ-600 מקומות ישיבה.
על קיבוע הכיסאות טרחו אלי ועמי, בניו של יצחק קולטון, שבמשך ימים ארוכים הבריגו כסא אחר כסא אל מקומו, באולם חשוך ומוכה פרעושים.
מכונות ההקרנה היו בגדר חידוש. הן לא פעלו על בסיס קשת הפחמים שבה השתמשו בתי הקולנוע של התקופה, אלא על בסיס מנורה רבת עוצמה.
בטקס הפתיחה נכחו אורחים רבים, ביניהם חברי ועד נוה שאנן.
יצחק קולטון ומספר אורחים נכבדים נשאו דברים.
אורחת הכבוד הייתה חנה חושי, אשת ראש העיר, שהתכבדה בגזירת הסרט.
יוצאים לדרך
הקולנוע נוהל על ידי קולטון עצמו ותופעל על ידי צוות רזה ויעיל של עובדים, שחלקם היו כבר גימלאים.
נווה שאנן של אותם ימים הייתה שכונת עובדים. אנשים נהגו לחזור הבייתה בשעות אחר הצהריים המאוחרות, והקהל להצגות יומיות היה מוגבל. לפיכך, נפתח הקולנוע להצגות יומיות רק בימי שלישי, והקרין סרטים באופן סדיר בשעות הערב (18:30 ו-20:45).
בשלב מסוים הקרין הקולנוע גם הצגות חצות, לקהל שהורכב בעיקר מן הסטודנטים של הטכניון הסמוך.
האולמות היו בדרך כלל מלאים למדי.
שרלוטה קולטון הייתה מעורבת בבחירת הסרטים. היא אהבה מאוד סרטים מוזיקליים, וכך הגיעו לקולנוע סרטים כמו "שירת הפרח והתוף" (הסרט הראשון שהוקרן ב"זיו"), "אוקלהומה" ו"דרום פסיפיק"
רשימה אקראית של סרטים שהוקרנו ב"זיו"
- יוני 1966: "גיבורי טלמרק" עם קירק דגלאס וריצ'ארד האריס
- יולי 1966: "מוישה ונטילטור" עם יעקב בודו והגשש החיוור
- דצמבר 1966: "פנטומס חוזר"
- מרץ 1967: "המניע לרצח" עם גילה אלמגור
- מאי 1967: "המשימה ברלין" עם ג'ורג' סיגל ואלק גינס
- אוקטובר 1967: "נישואין נוסח איטליה" עם סופיה לורן ומרצ'לו מסטרויאני
- נובמבר 1967: "הזקן והילד"
- דצמבר 1967: "אתה חי רק פעמיים" עם שון קונרי
- ינואר 1968: "שוד הרכבת הגדול באנגליה"
- ינואר 1968: "דוקטור ז'יוואגו" עם עומר שריף וג'ולי כריסטי
- פברואר 1968: "תותחי נברון" עם גריגורי פק ודייויד ניבן
- מרץ 1968: "שנים עשר הנועזים" עם לי מרווין וצ'רלס ברונסון
- אפריל 1968: "עמק הבובות"
- מאי 1968: "יצאנית הצמרת" עם קתרין דנב
- יוני 1968: "טוביה ו-7 בנותיו" עם שמואל רודנסקי
- פברואר 1969: "הקרב על אנציו" עם רוברט מיטצ'ום ופיטר פאלק
- ינואר 1969: "פלסטף"
- אפריל 1970: "אני רואה עירום"
- יוני 1970: "תלה אותם גבוה" עם קלינט איסטווד
- ספטמבר 1970: "המרדף הגורלי" עם רוברט רדפורד
- יוני 1971: "בלהט הכוח" עם לי ג'י קוב
קולטון יוצא מעסקי הקולנוע
בשנת 1968 נפל דבר בעסקי הקולנוע.
במאי של אותה שנה, החל לשדר ערוץ "הטלוויזיה הישראלית", שסימן עידן חדש בתולדות תעשיית בתי הקולנוע.
יצחק קולטון, בחושיו העסקיים המחודדים, היה מן הראשונים שהבינו את משמעות האירוע.
בניו של קולטון, אלי ועמי, זוכרים שיחה (בפולנית) בין הוריהם, שבה הצהיר האב שהגיע הזמן למכור את הקולנוע, והסביר לאם את המשמעות של הופעת האיום החדש.
הוא לא התמהמה, וכבר ב-1968 החליף הקולנוע ידיים.
הסוף
כפי שציפה יצחק קולטון, עסקי הקולנוע החלו להידרדר. קולנוע "זיו" נסגר בסוף 1971, והמבנה היה למרכז מסחרי.
אל הקוראים
אנחנו מנסים להקפיד על זכויות היוצרים של החומרים המועלים כאן. אם בידיכם מידע על יוצרי הכרזות וצלמי התמונות שלא פורסם כאן, נשמח אם תשתפו אותנו, ולו כדי שנוכל לתת קרדיט ליוצרים.
תאור מדויק ומחמיא לאיש, ליזם יצחק קולטון ולאישתו שרלוטה יזמית בזכות עצמה ותומכת.
אכן ראוי היה שזיכרו יונצח במרכז שכונת זיו בדרך כלשהי.
תודה יורם על עבודת חקר עמוקה ועל האינטרקציה החברית.
היתה שם במת תיאטרון שהתאימה להצגות קטנות.אנחנו הופענו שם מספר פעמים
גרתי מעל קולנוע זיו.. אחפש תמונות.
לאה (יואל) גסלביץ