הקדמה
בחיפוש אחרי רעיונות מה עושים עם הפילים הלבנים, הלא הם פגרי בתי הקולנוע המפוארים של העבר, בחרתי להביא את סיפורו של קולנוע סטנפורד בפאלו אלטו, קליפורניה, שיכול לשמש מודל לחיקוי.
עלייתו ונפילתו של קולנוע סטנפורד
ב-9 ביוני 1925, נפתח בפאלו אלטו, קליפורניה, קולנוע New Stanford. הבעלים עיצבו את המקום כארמון קולנוע בארכיטקטורה פרסית ומורית ניאו-קלאסית, עם קיבולת של כ- 1500 צופים.
בקולנוע היה בור תזמורת גדול, עם עוגב תזמורתי של Leatherbury-Smith, שכלל צינורות שנעו בגודלם מקיסם ועד צינור באורך כעשרה מטרים. הוא סיפק צלילים של כלי מיתר, חצוצרות, חלילים, סקסופון, קלרינט וכלי הקשה שונים.
התיאטרון נפתח בסוף עידן הראינוע, עם הצגה של הסרט "אני אראה לך את העיר".
ה-Palo Alto Times כתב בהתלהבות, "אולי יש בתי קולנוע גדולים יותר, אבל אין טובים יותר".
ב-1932, מכר אלן ארקוש את הקולנוע ל"תיאטראות פוקס החוף המערבי".
בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, דומה היה שעלייתה של הטלוויזיה מחסלת את הקולנוע כבילוי לאומי.
בכירי פוקס עשו הכל כדי למשוך קהל. הם חילקו זהב ב-500 דולר. הם חילקו מכוניות במתנה. הם אפילו ארגנו ציד כישרונות לנשים וילדים שיופיעו כניצבות בסרט של MGM. אך כל זה לא עזר.
עד מהרה החל "סטנפורד" להתדרדר, והעניין בו דעך.
בור התזמורת והעוגב הענק הוסרו באמצע שנות ה-50, והמופעים לפני ואחרי ההקרנות צומצמו מאוד.
המקום גם לא תוחזק היטב. עד סוף שנות ה-60 צבר המקום כל כך הרבה זבל וזוהמה, עד שצופי הקולנוע פשוט סירבו לבקר בו.
בשנות ה-70 וה-80, עבר הקולנוע כתפוח אדמה לוהט מבעלים לבעלים, ואף אחד לא ידע מה לעשות בו.
דייויד פאקארד
ואז הגיע דייוויד וו. פקארד.
דייויד פאקארד הוא בנו של דייויד פאקארד אחר ומפורסם יותר – מייסד חברת היולט-פקארד (HP).
פקארד הצעיר גדל באזור כילד וראה לעתים קרובות סרטי קולנוע במקום.
כבוגר, לעומת זאת, הוא לא אהב את הסרטים המודרניים, וראה בהם תרבות פופולרית נמוכה.
במשך שנים סירב פקארד לבקר בבית קולנוע, עד שבשנת 1977, נענה להזמנה לראות את "הקוסם מארץ עוץ", סרט שמאוד אהב כילד.
הצפייה ב"הקוסם מארץ עוץ", חשפה אותו מחדש להנאה הגדולה שבצפייה בסרטים.
למחרת חזר פקארד לראות את "פגוש אותי בסנט לואיס" של וינסנט מינלי, ולילה אחר כך את "כוכב נולד" של ג'ורג' קיוקור. בכל הסרטים הללו כיכבה ג'ודי גרלנד המקסימה.
פאקארד נכבש, וחידש את רומן האהבה עם הסרטים של נעוריו.
בשנת 1987, שכר פאקארד את ה"סטנפורד" לשבועיים, לצורך הרצה של של סרטי פרד אסטייר. הציפיות היו צנועות. פקארד החליט שאם יופיעו 50 מבקרים, הוא יראה בכך הצלחה.
התוצאות היו פנומנליות.
הקולנוע מכר את כל הכרטיסים להצגת יום שישי בערב. ביום שלישי בלילה נמכרו כמעט 1,250 כרטיסים. ליל שלישי היה הלילה של משחק האולסטאר, בו מספר האמריקאים שיוצאים לבלות קטן מאוד.
באותה הקרנה, ביום שלישי בערב, נכח גם פקארד האב. הבן סיפר אחר כך: "אבי לא האמין כמה אנשים באים וכמה הם נהנים… והוא אמר לי , 'דייוויד, לעולם לא הייתי מאמין לזה, אבל אתה הוכחת את הנקודה שלך. אם תרצה ללכת על הפרויקט, אחת הקרנות שלי תממן זה' "
פריחה מחדש
אחרי תקופת ההרצה, קנה דייויד את ה Stanford תמורת 7.7 מיליון דולר. כדי לשקם אותו הוסיף עוד 6 מיליון דולר (הסכומים במושגים של היום כפולים מזה). ההשקעה נעשתה באמצעות קרן סטנפורד לתיאטרון, שלוחה של מכון פקארד למדעי הרוח (PHI), המוקדשת במיוחד להעלאת המודעות הציבורית לקולנוע האמריקאי הקלאסי.
המטרה הייתה להפוך את ה"סטנפורד" ל"מרכז קבוע ללימוד והנאה מסרטים אמריקאים קלאסיים".
חלק מהשחזור היה תהליך שלקח שנתיים, שכלל התקנת עוגב שיחליף את העוגב המקורי שנמכר שנים רבות לפני כן.
ב-1989, נפתח המקום מחדש בהצגה חגיגית של "הקוסם מארץ עוץ".
הקולנוע מגדיר את שליחותו במילים הבאות:
"תיאטרון סטנפורד מוקדש להחזרת החוויה הקולנועית של תור הזהב של הוליווד. זהו אחד המקומות הבודדים שבהם אתה עדיין יכול לצפות בסרטים על מסך גדול המוקרנים כפי שהם נועדו – בסרטים של 35 מ"מ.
"סרטים קלאסיים גדולים לא נוצרו לצפייה על מסך וידאו בסלון שלך. הם צריכים להיות גדולים מהחיים, ודורשים תגובות משותפות של קהל אמיתי."
התיאטרון שופץ בסוף 2017, עם צביעה מחדש ושטיחים חדשים. המושבים שוחזרו עם ריפוד וכיסויי אנגורה חדשים, והמקום נפתח מחדש בדצמבר עם הצגה של (איך לא) "הקוסם מארץ עוץ".
ב-2023, שופץ הקולנוע שוב ונפתח מחדש ב-1 ביולי. הוא פתח את שעריו בפסטיבל סרטים של קארי גרנט ואלפרד היצ'קוק
הקולנוע מנוהל על ידי דייויד פקארד עצמו.
דוגמא: תכנית ההקרנות לקיץ 2023
חומר למחשבה
הסיפור של קולנוע סטנפורד מדגים כיצד ניתן, במעט חשיבה יצירתית, להפוך חורבה של בית קולנוע ישן לאטרקצייה תרבותית.
קולנוע סטנפורד המחודש אינו סתם קולנוע ולא יכול להיות כזה, משום שאין מקום לקולנוע כזה בתחרות עם בתי הקולנוע מרובי האולמות של ימינו, הן מבחינת מבחר והן מבחינת כיוון לטעם הקהל העכשווי.
קולנוע סטנפורד המחודש בחר ללכת על תפיסה אחרת.
הוא מקרין סרטים של פעם בסביבה של פעם, והמוצר שלו אינו רק סרט קולנוע (והוא מקפיד להביא סרטי איכות), אלא חוויה תרבותית. הצופה נלקח אל תקופה אחרת, ויכול להתחבר לדרך בה צפו אנשים בסרט לפני עשרות רבות של שנים. זוהי חוויה תרבותית, אנתרופולוגית וחברתית שאנשים מוכנים לשלם עבורה.
המודל העסקי של מקום כזה דורש בחינה מדוקדקת. אך מקום מסוג זה יכול להתקיים כעמותה ללא כוונת רווח, בסיוע מוסדי ובסיוע תרומות, כמיזם שתורם, מחזק ומעשיר את הקהילה.
סתם חומר למחשבה…
לסיום
זהו הפרק האחרון באנתולוגיה של בתי הקולנוע השכונתיים של חיפה.
נהניתי מאוד לכתוב אותה ולפגוש בהרבה אנשים מרתקים שחלקו איתי את סיפוריהם.
אני רוצה להודות לד"ר דוד בר און שתרם מכשרונו כדי לשחזר את המקומות שהיו, לכל אלה ששיתפו איתי מן הידע ומן החומרים שברשותם, וכמובן, לקהל הקוראים שהולך איתי כבר כמעט שנה.
למי שרוצה לעיין במקבץ כל המאמרים על בתי הקולנוע:
- קישור לאתר
- QR Code
ד"ר בר און ואנוכי עומלים על איסוף החומרים לספר\אלבום, שייתן את הכבוד הראוי לבתי הקולנוע השכונתיים של חיפה.
כל הכבוד יורם
כבוד לתקופה
יורם יקר
ברכות , יצרת בכשרון בטעם טוב ובעקביות מפעל זיכרון מרשים ואייכותי לחוויות הילדות והנעורים של חיפה של הדור שלי ודורות נוספים, מעבר להיות הסדרה -מחקר איכותי ורב הפנים של תרבות בתי הקולנוע בעיר ואנשיה מחוללי הדבר.
ברכות לאמן דוד בר און על שהעניק בכשרון רב צורה וצבע לסדרה כולה.
יישר כוח!
maybe there is hope to some of the theatersin Haifa? we can hope.right?