געגועים לסינגפור
לפני זמן רב, התגוררתי עם משפחתי בסינגפור, לשם נשלחתי למספר שנים ממקום העבודה שלי.
באחד הבקרים פתחתי את העיתון המקומי ה"Strait Times", ומה שראיתי על עמוד השער הדהים אותי.
באותו זמן כבר הבנתי שהכותרת הראשית של עיתון בסינגפור לא חייבת לעסוק בנושאי מלחמה, טרור או פשיעה קשה או שחיתות (הסינגפורים לא סובלים מצרות מעין אלה), וגם לא תמיד בפוליטיקה. העיתון, שהיה במידה רבה שופרו של השלטון, הביא בכותרותיו בעיקר ידיעות משמחות (ומחמיאות לשלטון), ועסק הרבה בנושאים מקומיים שנראו לזרים, ובמיוחד למי שהגיע מישראל, כזוטות חסרות חשיבות.
אבל כל זה לא הכין אותי לעמוד הראשי של העיתון באותו בוקר.
חינוך מתקן
על חלקו הגדול של העמוד הראשון הייתה מרוחה תמונה גדולה של אדם מכובד למראה פוסע בעיניים מושפלות בשבילי אחד הפארקים הירוקים של האי, כאשר פניו נראות בבירור. האיש לבש מעל חליפתו מותניה ("וסט") צהובה, היה חמוש במערכת כלים של עובד ניקיון מן השורה, ונראה שקוע באיסוף פסולת מן הרצפה (לא שהיה מלוכלך שם במיוחד).
הכותרת זעקה באותיות ענק:
"איש העסקים לי בון הנג (אני לא באמת זוכר את השם), שנתפס זורק עטיפת ממתק בפארק, מרצה את עונשו בחינוך מְֹתַקֵּן."
בהמשך פורטו נסיבות הפשע החמור, וצויין שבמשך החודש הקרוב יבצע האיש עבודות ניקיון בפארק לתועלת הציבור.
התגובה הראשונה שלי הייתה צחוק פרוע. 'זה מה שבאמת מטריד אותם?', חשבתי, 'המדינה הזאת מתנהלת כמו שבט צופים…'
אבל כאשר שקע כל זה, צצו בראשי מחשבות אחרות.
המסר זה מה שחשוב
בסינגפור, הפארקים, כמו גם הרחובות, נקיים מאוד. בעצם, כל המרחב הציבורי נקי להפליא. אכן, יש להם חוקים דרקוניים לאכוף זאת (קנס על אי הורדת מיים בשירותים הציבוריים למשל…), שקשה לזרים שלא ללעוג להם, אבל אולי מה שראיתי עכשיו בעיתון איננו מופרך כל כך?
בתוך בוקר אחד, ראו כמעט כל תושבי סינגפור את שמו, וחזו בפניו של העבריין המזהם. בתרבות הסינית אין הרבה דברים שגרועים מ "Lose Face". אחרי שיימינג שכזה, הייתי יכול להיות בטוח למדי שהמלכלך המסכן לא יחזור בעתיד על הטעות הנוראה שעשה.
המטרה בפירסום הסיפור הייתה לאו דווקא הוקעתו של מר לי האומלל, אלא שליחת מסר ברור לאוכלוסיית המזהמים.
https://www.todayonline.com/singapore/authorities-turn-public-shaming-litterbugs-again
אגב, העונש הזה, המכונה Corrective Work Order (CWO) , יכול להיות מוטל בנוסף לעונשים אחרים (כמו קנס מכובד למשל).
ומדוע אני מספר לכם את כל זה?
אצלנו בבית
אני נוהג לעיתים קרובות לעשות את צעדת הבוקר שלי על רכס הכרמל בשעות הבוקר המוקדמות. מדי פעם, אני נתקל בערימות אשפה שמשאירים אחריהם מבקרים שחגגו שם לפני שהגעתי, ומרגיש מתוסכל מאוד. אבל מה שקיבל את פניי בבוקר שבת האחרונה, 30 ביולי, בחניון כלניות שמול האוניברסיטה, עלה על כל הציפיות.
מרחוק נראה היה לי שמשפחה הסבה לסעוד סביב שולחן האבן בחניון, אבל הדבר המוזר היה ששום משפחה לא נראתה באופק. שקלתי להתקשר 100 ולדווח על משפחה שנחטפה על רכס הכרמל, אך כאשר התקרבתי, ירדה תיאוריית החטיפה מן הפרק.
עמדו שם רק שני רוכבי אופניים משכימי קום, שכמוני, נעצו עיניים נדהמות במחזה.
הסבר למתקשים:
קבוצת פרטים המשתייכים על פניו, ככל הנראה, למין המכונה "Homo Sapience" ביקרה במקום בשעות הערב או הלילה הקודם, חגגה, ואז קמה והלכה לה לדרכה (או אולי יצאה לצייד חזירים).
את שארית התקרובת הותירה הקבוצה, בפרץ של נדיבות, לבאים אחריה, ואם לא להם, אז לעובדי הפארק שיגיעו בבוקר וינקו אחריהם.
למען הסר ספק, כפי שניתן לראות בתמונה, הפח הקרוב מרוחק מטרים ספורים מזירת הפשע.
עמדתי שם מספר דקות המום, ובהיתי בשולחן הערוך.
אחד מרוכבי האופניים שבר את הדממה ושאל בפליאה: "מי האנשים האלה?", והוסיף קללה עסיסית.
ואני חשבתי: "מה לעזאזל?" (באנגלית זה מצלצל טוב יותר) ו"מה עושים עם הדבר זה?"
תשובה סינגפורית יש לי.
אולי יש לכם תשובה ישראלית?
