הקדמה

באחר צהריים נעים, בסוף מאי 1967, עמדנו, חבורת ילדים ברחוב גאולה שבחיפה, ושוחחנו בדאגה על מה שקורה סביבנו.  בדרך כלל, היו שעות אחר צהריים מוקדשות למשחקים כמו "מחבואי קופסה", "מטקה ובילבל", או "סימני דרך", אבל באותם ימים קשים, היינו עסוקים במשהו אחר.

הייתה זאת "תקופת ההמתנה" למלחמת ששת הימים. אחינו וגם חלק מהורינו היו מגויסים, ברדיו הקשבנו ל"קול הרעם מקהיר" מאיים עלינו בהשמדה (הקפדנו להתייחס לכך כאל בדיחה, אבל זה היה מטריד), וגם עזרנו בחפירת שוחות ובמילוי שקי חול.

זה לא היה נעים, וגם אם לא הודינו בכך, פחדנו. זה היה פחד שלא הכרתי קודם – פחד קיומי.

הכל השתחרר כידוע, ביום שלישי, כאשר התפרסם בעתוני הבוקר שחיל האוויר הכריע את המלחמה בשלוש שעות. עדיין חששתי לגורל שני אחיי הגדולים ששירתו כמילואימניקים בחזית, אבל זה כבר היה פחד מסוג אחר. ידענו שמדינת ישראל תשרוד, ושאף אחד לא ישליך אותנו לים, כפי שהתרברב "קול הרעם".

מאז עברתי תקופות לא פשוטות בארץ הזאת. חוויתי את הפחד של להיות תחת אש במלחמה, ושל לנהוג בכביש אחרי אוטובוס שאולי יתפוצץ, אבל זה לא היה דומה לחרדה הקיומית הקולקטיבית שחוויתי כילד ב-1967.

בחדשיים האחרונים הפחד הזה חזר. יהיו שיטענו שאני מגזים. ייתכן, אבל עם תחושות קשה להתווכח.

אז מה קרה לי?

בחודשיים האחרונים איבדתי את הביטחון הקיומי שהיה לי.

את מה שלא עשו לי האירנים והפלשתינאים בעשרות שנים, הצליחה לעשות ממשלת ימין "מלא מלא" (ביטוי שעילגותו הולמת אותה מאוד) תוך חודשיים.

אחרי שנה וחצי של שקט יחסי, ומנוחה מהרעש הבלתי פוסק של נאומים דרמטיים כל יום ב 20:00, היה פה קצת שקט. וכעת הרעש לא סתם חזר, הוא הפך למוטיב המרכזי של חיינו כאן.

פתאום כמעט שום דבר כבר לא ברור לי מאליו:

• לא ברור מאליו שישראל היא דמוקרטיה ותישאר כזאת.
• לא ברור מאליו שגזענות היא מילה גסה
• לא ברור מאליו שמגילת העצמאות היא המסמך המכונן שלנו ושלא תוחלף באחר ("שולחן ערוך"?)
• לא ברור מאליו שזכויות אדם הם ערך בסיסי
• לא ברור מאליו ששיוויון בפני החוק הוא ערך בסיסי
• לא ברור מאליו שממשלת ישראל היא מוסד אחראי ולא מרכז ג'ובים לעבריינים וטרולים
• לא ברור מאליו שהתוית "חבר כנסת" מבטיחה  שמאחוריה יסתתר אדם סביר

אבל ברור לי שיש כאן ממשלה שהצליחה, בתוך חודשיים בלבד, לסכן את קיומה של המדינה שכל כך חשובה לכם ולי בפן הבטחוני, הכלכלי, הפוליטי והחברתי.

וזאת הסיבה שהפחד הישן ההוא חזר אליי.

האם יש תיקווה?

יש לי חבר ישראלי אמריקאי שעזב את הארץ לעמק הסיליקון לפני כ-40 שנה. הוא בא ממשפחה חילונית שהיה לה ענף חרדי, וכבר אז החליט, על פי מה שראה בצד החרדי של משפחתו, שמסיבות דמוגרפיות, למדינת ישראל אין סיכוי לשרוד בטווח הארוך כמדינה שראוי לחיות בה, אם בכלל.

לפני שנים הציע חברי לסדר לי עבודה בעמק, כדי שאוכל לעבור עם משפחתי  לשם. אמרתי לו אז שאני יהודי וישראלי, ולא הייתי רוצה לחיות כיהודי בארץ אחרת. ישראל חשובה לי, וחשוב לי לגדל את ילדיי בה, גם אם אינני יהודי דתי בשום צורה שהיא.

לפני מספר ימים התקשר. הוא קורא וצופה בכל פיסת מידע שמגיעה מכאן. חשבתי שאשמע בקולו צליל של שמחה לאיד, כי הוא הרי צפה לפני עשרות שנים מה יקרה כאן, אבל לא שמעתי צליל כזה. הוא נשמע מבוהל מן האירועים, ולהפתעתי, מצאתי את עצמי מתגבר על התקף החרדה הפרטי שלי, ומנסה להרגיע אותו, ולומר לו שעד כמה שזה נשמע מוזר, יש גם משהו טוב במצב הקשה הזה.

אז אני רוצה לשתף גם אתכם בצד החיובי של מה שקורה לנו. אולי זאת סתם שריקה בחושך, אבל תסכימו איתי שללא תיקווה קשה לסחוב הלאה.

אבל זה אחרי כמה מילים על ההפיכה המשטרית המוצעת לנו.

"שיחדש"

הדור הצעיר שלנו לא קורא הרבה, אך לדור שלי מוכרת היטב יצירתו של ג'ורג' אורוול "1984", רומן דיסטופי על חיים תחת משטר טוטליטרי במדינה בשם אוקיאניה.

במשטר הזה, שבראשו עומד "האח הגדול", ההיסטוריה משוכתבת לפי צורכי ההנהגה, והשפה המדוברת הופכת בתהליך הדרגתי לשפה הנקראת "שיחדש" (Newspeak), שמכוונת  להגבלת יכולת החשיבה של האזרחים. כך, למשל, ב"שיחדש", המילה "חופש" אינה קיימת.

באוקיאניה, "מיניסטריון האמת" הוא המקום בו עוסקים בו בשכתוב האמת, ומפיצים תעמולה ושקרים גסים, וב"מיניסטריון האהבה" נחקרים אויבים פוליטיים.

ובישראל של ממשלת  "ימין מלא מלא" (להלן ימלמ"ל):

תכנית לשינוי שיטת הממשל ומעבר לרשות אחת שמעל לכל ביקורת שיפוטית, לביטול ערך השיוויון בפני החוק, ולשנמוך ערך זכויות האדם, נקראת ב"שיחדש" של הממשלה – "רפורמה משפטית"

באוקיאניה, המפלגה השלטת מתמצתת את עקרונותיה בשלוש סיסמאות, המוחדרות ללא הרף למוחם של התושבים:

• מלחמה היא שלום
• חירות היא עבדות
• בורות היא כוח

ובממשלת  ימלמ"ל:

• "מלחמה היא שלום" –  לא טופל עדיין סופית, אבל נראה שהצד הקיצוני של ה"מלא מלא" עובד עליה
• "חירות היא עבדות" –  הטיפול של ה"רפורמה המשפטית" בחרויות הפרט נמכר כמשהו משחרר ודמוקרטי
• "בורות היא כוח" – מריצים תהליך מסוכן בתוך שבועות ספורים, ללא שום הבנה של השלכותיו

כיון שאינני מעונין לאמץ את ה"שיחדש" של ממשלת הימלמ"ל, אקרא כאן למה שהיא מנסה לעשות  בשמו – "הפיכה משטרית"

ההפיכה המשטרית

לפני שנעבור הלאה, חשוב לומר את הדברים הבאים:

• מערכת המשפט אכן זקוקה לתיקון. המערכת פקוקה, וכמעט כל מפגש עמה הוא עינוי דין שנמשך אל האינסוף, גזרי הדין אינם מרתיעים דיים, ועוד.

• המערכת זקוקה ללא ספק לרפורמה, אך אין בין הרפורמה הנדרשת להפיכה המוצעת דבר וחצי דבר, ואין בהפיכה שום ניסיון לטפל בבעיות האמיתיות של המערכת (הגדלת מספר השופטים, העלאת רף הענישה, וכו')

• ההפיכה המשטרית מכוונת אך ורק אל המקומות בהם יכול מישהו – בג"צ או יועצים משפטיים – להעביר ביקורת שיפוטית על הממשלה
• ההפיכה המשטרית גורסת, ש"דיקטטורה" של הרשות השופטת היא בלתי נסבלת, ובאותה הנשימה טוענת שדיקטטורה של הרשות המבצעת היא משהו נפלא ודמוקרטי.

ההפיכה המשטרית – למי זה רע?

ההפיכה המשטרית רעה מאוד לאוכלוסיות הבאות (חלקן חופפות):

• מיעוטים אתניים (ערבים, דרוזים, צ'רקסים,…)
• מיעוטים דתיים (נוצרים, מוסלמים…)
• להט"בים
• נשים
• אזרחים הזקוקים להגנה על זכויות הפרט שלהם (כמו למשל בנות חרדיות מזרחיות שנדחו ממוסדות אשכנזיים)

כל האוכלוסיות הללו (הרוב המוחלט של האוכלוסיה) תסבולנה.

ועוד לא דיברנו על הדברים שיפגעו בכולם:

• ההידרדרות הכלכלית, שאנחנו מתחילים לראות את קצה קציה
• השסע החברתי, שמחסל את מעט הסולידריות שנותרה כאן, וגורמת לאותו חלק באוכלוסיה שמחזיק כמעט לבדו את הכלכלה, הביטחון והאמנות של מדינת ישראל, לחשוב פעמיים, אם הוא מוכן להמשיך לעשות זאת.

ההפיכה המשטרית – למי זה טוב?

ההפיכה המשטרית טובה לאוכלוסיות הבאות:

עבריינים\נאשמים:

בנימין נתניהו עומד למשפט וזה לא מתאים לו. מתאים לו להעביר החלטות שיפטרו אותו מהצרה הזאת, והדרך היחידה לעשות זאת היא ביטול הביקורת השיפוטית.

אריה דרעי הוא עבריין מורשע שאינו ראוי להיות שר. מתאים לו לשנות חוקים בדיעבד, להמציא חוקים חדשים ומופרכים כדי להתחמק מתוצאות מעשיו, ולקבל כיסא וכיבודים. את המהלך המושחת הזה לא ניתן לעשות עם ביקורת שיפוטית.

מפלגות חרדיות:

ביטול אכיפת עקרון השיוויון בפני החוק ייטיב עם המפלגות החרדיות, ויאפשר להם להשיג הטבות מפליגות עוד יותר למגזר שלהם, שהאברכים שלו הם הפריבילגים האמיתיים בחברה הישראלית. הם שואפים להעמיד דורות על דורות של פריבילגים שאין להם כישורי חיים בסיסיים, ולהגדיל את האלקטורט שלהם, כאשר האוכלוסיה האחרת נדרשת לשלם את החשבון.

האברכים אינם יוצאים לפרנס את עצמם, כיוון שמנהיגיהם שכנעו אותם שחוסר בכישורי חיים, הימנעות משירות לאומי וחיים של שנור, מקרבים אותם לבורא עולם (אגב, זאת המצאה מודרנית. הרמב"ם חשב בדיוק ההיפך).

לא בכדי טוענים מנהיגי המפלגות החרדיות, שבג"צ הוא האויב מספר אחד של הציבור החרדי.

מתנחלים קיצוניים:

התעלמות מזכויות אדם תקרב את אלה לחזונם לספח את כל שטחי יהודה ושומרון, תוך התעלמות מן האוכלוסיה המקומית, ולצעד נוסף בכיוון למדינה דו לאומית.

מה משותף לכל הדברים שמיטיבים עם האוכלוסיות שמניתי כאן? כולם מחזקים מגמות שתבאנה חורבן על מדינת ישראל.

אז מה בכל זאת טוב במצב המחורבן הזה?

כולנו מכירים את המשל על הצפרדעים שמתבשלות בחום איטי, לא מרגישות בסכנת המוות שמצפה להן, ולא קופצות  החוצה עד שמאוחר מדי. הבסיס העובדתי של המשל הזה חלש, אבל הסיפור טוב.

בעשר השנים האחרונות הכניסו את כולנו לסיר מים, התחילו לחמם, ואנחנו, צפרדעים שכמונו, לא כל כך הרגשנו בשינוי הזוחל בטמפרטורה.

בחודשיים האחרונים, אולי בגלל דחיפות בצרכים של הנאשם והעבריין, הוחלט להוסיף עצים למדורה, ולהרתיח את המים במהירות.

ואז מה קרה? הצפרדעים הבינו סוף סוף מה קורה סביבן, ועכשיו הן קופצות, ועוד איך הן קופצות.

התקופה הקצרה הזאת גם חשפה את חמדנותן חסרת הבושה והמעצורים של המפלגות החרדיות, ואת הטרוף והעליבות של המפלגות הפשיסטיות בהן התברכנו (ראה הסרטון האמנותי "ברה ברה" מבית היוצר של חבר כנסת גזעני, אחד מיני רבים).

התוצאה היא, שסוף סוף נפל האסימון, ואנשים שמעולם לא השתתפו בהפגנה נגד ועד הבית, עולים עכשיו במאות אלפיהם להפגין בירושלים.

ההפיכה המשטרית לא תעבור, זה פשוט מטורלל מדי. למה שנרצה להיות תורכיה?

וחשוב מזה, היסודות הבריאים בחברה הישראלית התעוררו, ויעצרו את זה, אם צריך גם בגופם.

אז או שמישהו ירד מהעץ, או שתהיה כאן התנגשות אלימה, או שאולי הממשלה הזאת (שללא קשר להפיכה המשטרית, היא בלתי מתפקדת בעליל) תיפול, והממשלה הבאה תעשה פה סדר.

האיומים הבאים

אבל כאן לא יסתיים האיום. האיומים המסוכנים ביותר על מדינת ישראל הם שניים, והם לאו דווקא האיומים החיצוניים:

1. האיום הדמוגרפי מצד החרדים

2. האיום הדמוגרפי שבמדינה דו-לאומית

האיום הדמוגרפי – החרדים

הציבור החרדי הוא ברובו המכריע ציבור עני, חסר השכלה וחסר כישורי חיים. כלכלית, הוא תלוי בשאר המגזרים במדינה לקיומו. ברובו המכריע הוא אינו משרת בצבא, או בשירות לאומי אחר, הוא כמעט ואינו תורם לחברה שמחוץ למגזר, הוא פונדמנטליסטי, האידיאל שלו היא מדינת הלכה, ובבסיסו הוא גם איננו ציוני (איכשהו, זה בסדר להיות לא ציוני וחלק אינטגרלי של ממשלת ימלמ"ל).

הטרגדיה של הציבור הזה היא שהוא מורכב מהרבה אנשים מצוינים, והוא לא היה מהווה איום כה חמור לולא מנהיגיו. אלה עושים כל שביכולתם כדי להשאיר אותו במצבו העלוב, חסר ההשכלה והבלתי יצרני, כך שיישאר תלוי בנדבות שהם משיגים בשבילו מן הקופה הציבורית. הכספים הללו הם מנופי הכוח של המנהיגים הללו לשלוט בגורלם של מאות אלפים.

הריבוי הטבעי של הציבור הזה הוא פנומנלי, הוא נעשה במימון משלמי המיסים, וככל שהציבור הזה גדל, הוא מושך את מדינת ישראל למטה מבחינה כלכלית, חברתית וערכית.

למצב כזה אין היתכנות לאורך זמן, ובתוך דור אחד או שניים, מדינת ישראל תקרוס כלכלית (שלא לדבר על ערכית) ולא יהיה לנו כאן קיום.

האיום הדמוגרפי – מדינה דו-לאומית

מפעל ההתנחלות כבר עשה את שלו והשיג למדינת ישראל שטחי ארץ שיישארו בשליטתה – גושי ההתיישבות, אבל לקיצוניים שבמתנחלים זה לא מספיק. הם מנסים לפזר נקודות חדשות בכל מקום, כדי לחסום כל אופק מדיני להסדר עתידי. מטרתם היא לספח את כל שטחי יהודה ושומרון.

מספיק לחשוב על הנזק שגרמנו לעצמנו בסיפוח הכפרים סביב ירושלים עם 300,000 תושבים עוינים המחזיקים בתעודת זהות כחולה, כדי להבין מה יקרה כאן אם יהיה סיפוח מלא. המדינה תכיל אוכלוסיה ערבית שתגדל להיות רוב אלקטורלי, או לחילופין תהיה מדינת אפרטהייד. היא לא תהיה יהודית ודמוקרטית, ובכל מקרה, היעלמותה תהיה עניין של זמן.

כאשר אני מבקש מאנשים שמחזיקים בחזון "ישראל השלמה" להסביר לי את היתכנות החזון הזה, אני מופתע כל פעם לגלות, שהם לא רואים כלל את ההשלכות הברורות שלו. התשובה הישרה ביותר שקיבלתי היא "מה יש לערבים לחפש שם? שיעזבו".

נו טוב, עם תשובות כאלה באמת עדיף שלא לשאול.

אז מה צריך לקרות כדי שנישאר בחיים?

הנוסחה  להקדמת תרופה לשני האיומים המרכזיים על חיינו כאן, צריכה להכיל את המרכיבים הבאים:

מבנה הממשלה

• כל ממשלה חדשה תורכב אך ורק ממפלגות שמכירות במדינת ישראל דמוקרטית שהיא מדינת הלאום של העם היהודי. הממשלה לא תסתמך על מפלגות חרדיות או מפלגות לאומניות קיצוניות (מימין ומשמאל).

תשתית חוקתית

• תנוסח חוקה אמיתית שמבוססת על מגילת העצמאות, עם חוק יסוד חקיקה ומגילת זכויות האדם,

• יחוקק חוק שמסדיר את היחסים בין הרשות השופטת למבצעת ולמחוקקת, אולי גם עם חוק התגברות עם רף גבוה.

• הממשלה תכריז שמדינת ישראל היא בית לאומי לכל יהודי העולם, ותבטל את המעמד של הגרסה הקיצונית של היהדות שמיוצגת על ידי המפלגות החרדיות, כגרסה הלגיטימית היחידה של הדת היהודית.
• מפלגות גזעניות ותומכות טרור (יהודי או ערבי) לא תורשינה להתמודד בבחירות.

חינוך ומשפחה:

• הממשלה תסיר כל תמיכה במוסד שאינו עונה על קריטריונים בסיסיים, ושלא ילמד אזרחות, מדעים, ספרות, אנגלית ותנ"ך.
• בתי ספר חרדים יוכפפו לחינוך הממלכתי (ממלכתי-חרדי), אחרת לא יזכו לשום תמיכה.
• לא תהיה קצבת ילדים מעבר לילד רביעי. מי שמעוניין במשפחה גדולה יותר, יתכבד לממן זאת מכיסו.

האם יש אפשרות שזה יקרה?

אני מאמין שכן.

ההפיכה המשטרית והטרלול המוחלט סביבנו, מתחילים להקפיץ את הצפרדעים המנומנמות מהסיר, ולגרום להן להבין ששום דבר, כולל קיומה של מדינת ישראל אינו מובן מאליו, וצריך להילחם למענו.

האירוע הזה גם חשף את ההתנהגות החמדנית של המפלגות החרדיות, ואת מטרתן להעמיד את הציבור שלהם מעל עיקרון השיויון בפני החוק. הוא חשף גם את מסוכנותם של הכהניסטים.

הציבור השפוי יזכור זאת גם אחרי שהאיום הנוכחי יוסר, וינצל את המומנטום שצבר, לדחוף להקמת ממשלה שתטפל גם באיומים האחרים.

בימים כתיקונם, ההבדלים בין הליכוד, יש עתיד, הממלכתית וליברמן אינם גדולים כל כך, ולא צריך להיות מסובך מדי לבנות קואליציה ציונית ללא חרדים וכהניסטים. זה יחייב כנראה ירידתו מן הבמה של נתניהו, שכבר הראה בעליל, שהוא אינו מסוגל לשים את המדינה מעל טובתו ופחדיו האישיים.

כאשר זה יקרה, יישארו לנו עדיין האיומים מבחוץ, אבל אני מאמין שאיתם נסתדר יותר בקלות.

המשבר הנוכחי יכול להיות תרועת האשכבה של מדינת ישראל, אך הוא יכול להתברר בדיעבד כתרועת ההשכמה שלה.